קמח תירס במקום פיתות
למרות התנאים הבלתי אפשריים והעובדה שפיתות היו המזון המרכזי שסופק לחטופות, אגם החליטה שהיא אינה אוכלת חמץ. בזכות מקלט רדיו שהיה ברשותן, היא הצליחה לעקוב אחר לוח השנה ולדעת מתי מתקרב החג.
"היא אמרה להם שהיא לא אוכלת חמץ", סיפרה מירב ברגר. "לאחר בקשות חוזרות, השובים שלה נענו והביאו לה קמח תירס. הם ידעו בדיוק מתי ערב פסח, ובסוף באמת הביאו לה את הקמח". ברגר הסבירה כי באותה תקופה הוחזקו הבנות בבתים ולא במנהרות, מה שאפשר "שפע" יחסי שאפשר את ההימנעות מחמץ לאורך ימי החג.
סדר פסח מאולתר: ממולאים וחרוסת מתמרים
"אתם חטפתם אותי - תתמודדו"
מעבר לטקסים הדתיים, מירב תיארה עוצמה פנימית וסירוב להתבטל בפני השובים. אגם הבהירה לשוביה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים את זהותה: "היא אמרה להם בחצי ערבית ובחצי פנטומימה - אתם חטפתם אותי, עכשיו תתמודדו עם מי שאני. אני יהודייה".
הדברים נאמרו במסגרת פעילות של מיזם "צו החיים", יוזמה של משפחות שכולות ונפגעי טרור הפועלים להפוך את הכאב לכוח של חיבור, אחריות הדדית וחיזוק הזהות היהודית. סיפורה של אגם בשבי הפך בערב זה לסמל של רוח שלא ניתנת לשבירה, גם במקומות החשוכים ביותר.
התרעות פיקוד העורף