מוסק, 84, מבכירי הארכיונאים בישראל, היה גנז המדינה ומנהל מכון גנזים של אגודת הסופרות והסופרים העבריים. בספרו הוא חושף פרשיות לא ידועות רבות שהיו גנוזות בתיבות פנדורה בארכיונים שונים בארץ ובעולם.
"התחלתי לעבוד בגנזך המדינה ב-1969 ועבדתי שם 38 שנה, מתוכן 24 שנה כמנהל הגנזך", הוא מתעד. "בגנזך המדינה קיימים כל התיקים שצריך לשמור לצמיתות, לעולמי עולמים. אלה חומרים של כל משרדי הממשלה ומוסדות המדינה, כמו הכנסת, לשכת הנשיא, בנק ישראל. הספר החדש כולל קובץ מאמרים שחלק גדול מחומרי הגלם והמקורות שלהם לקוחים מחומרים ארכיוניים שמעולם לא השתמשו בהם לכתיבה היסטורית. חשפתי בין היתר דברים שלא היו ידועים, ובעצם הארתי פינות אפלות של כל מיני דמויות ופרשיות. הספר גם כולל כמה חוויות מתקופת עבודתי".
הארכיון המוברח של קפקא
קטע זה, מסביר מוסק, "לקוח ממאמר העוסק בהברחת הארכיון של פרנץ קפקא מהארץ. רוב הארכיון הוברח לגרמניה והמסמכים וכתבי היד נמכרו במכירות פומביות. במאמר זה אני מסתמך על תיק בגנזך המדינה שנפתח לאחרונה. בתיק יש כל התיעוד בעניין המעקב בגנזך המדינה אחרי הברחת המסמכים האלה, הדרך שבה ניסו למנוע את ההברחות ואיך הצליחו למנוע זאת חלקית".
בספר מובא גם סיפורו הטרגי של אופה בורקס מירושלים שעורר סערה ציבורית שהביאה להקמת ועדת חקירה ממשלתית. בשנת 1994, כשמוסק מילא את תפקיד גנז המדינה, התקשר אליו אחד מבניו של האופה המנוח וביקש לעיין בתיעוד הפרשה השמור בארכיון המדינה. "האופה התאבד בשנת 1954 בגלל שבמס הכנסה טענו שהיה לו חוב", מספר מוסק. "בעקבות התאבדותו הקימו ועדת חקירה ממשלתית שתבדוק את האופן שבו מס הכנסה גובה מס מעצמאים. זה היה תיק סגור בארכיון עם 300 עמודים ובו כל הפרטים על הפרשה, על ועדת החקירה. זה היה תיק חסוי, שאף אחד לא ראה עד שפתחתי אותו לעיון הציבור וכתבתי את המאמר. הבן של האופה הגיע אחרי 40 שנה לגנזך המדינה ונתתי לו לעיין בתיק. כשהבן פנה אליי, אמרתי לו שאני, כילד ירושלמי, הייתי קונה בורקס אצל אבא שלו. אהבתי מאוד את הבורקס שלו, ואפילו זכרתי איך יום אחד באתי וראיתי מודעת אבל שאומרת שהמאפייה סגורה. זה היה סיפור מאוד טרגי".
התרעות פיקוד העורף