"ב’זיכרון בסלון’ יש לנו השנה שני מיליון מארחים ומתארחים, אתגרים של זיכרון במקלטים, וקורה כל כך הרבה מסביב", היא מעידה. "אני מאוד עמוסה, אבל גם מאוד-מאוד בתוך העשייה".
תנועה משנת חיים
מאז ועד היום, העשייה החברתית היא המנוע שלה. "זה כמו פסנתרן שמתאמן כל החיים על הכלי שלו", היא מתארת. "העשייה החברתית היא היצירה שלי בעולם. זה הפסנתר שלי".
לא לבקש רשות מאף אחד
ב-2017, אחרי שהטביעה חותם בחינוך הבלתי פורמלי, הקימה אלטשולר את עמותת "אינקלו - בתי הספר המכילים", המונה כיום 38 מוסדות, כשהיא משמשת כמנכ"לית העמותה. המטרה הייתה שאפתנית: לשנות את פני החינוך הציבורי כך שכל ילד, ללא קשר ליכולותיו, ירגיש שייך. "החינוך המכיל מדבר על לראות את הכוחות שבכל ילד ולהפוך את השונות לנכס", היא מסבירה. "בעידן של AI ודורות שמשתנים, המערכת חייבת להשתנות איתם".
בתי ספר מכילים הם בתי ספר רגילים שבהם ילדים עם ובלי מוגבלויות לומדים יחד באותה כיתה לאורך כל היום. הכיתות קטנות יותר (סביב 24 תלמידים), יש בהן צוות הוראה כפול (לרוב שני מורים או מורה וסייעת), ושיטות הלימוד גמישות ומותאמות אישית לכל ילד. הרעיון הוא לבטל את ההפרדה בין "חינוך רגיל" ל"חינוך מיוחד" וליצור סביבה שבה כל ילד מקבל את המענה שהוא זקוק לו בתוך הקהילה שלו.
גם כאן, תחילת הדרך לא הייתה קלה. "הורים שאלו, ‘איך הילד שלי לא ייפגע בכיתה כזאת?’", היא נזכרת. "צמצמנו את מספר התלמידים בכיתה והבאנו צוות מוגבר, אבל בעיקר בנינו תפיסת עולם חדשה. להקים בית ספר זה לא רק מבנה. זה לנהל ארגון שלם של מורים, הורים ופיקוח. זו דרך ארוכה ועמוקה".