"מכינת 'אחים לזכרם' היא מרחב חיים שנבנה מתוך כאב עמוק ומתוך בחירה להפוך אובדן לעשייה" מספרת מצדה למעריב, "עבורי, המשמעות של 'אחים' מקבלת עומק אישי במיוחד מתוך השנתיים האחרונות בהן איבדתי אח ואחות, זה נותן לי טעם לחיים וסיבה להאמין שאפשר לייצר המשכיות. המכינה נולדה מתוך המקום הזה - של חסר, אבל גם של אחריות להמשיך ולהשפיע. בשבילי זה לא רק פרויקט או מסגרת - זו תחושת משמעות אמיתית ושליחות יומיומית".
בין הגופים שמצדה פנתה אליהם בשלב מתקדם יחסית כאשר נדרש סכום כסף להשלמת התהליך ולטובת קבלת אישור משרד הביטחון לצאת לדרך, היתה קבוצת בזן. "הפנייה לתרומות ולשותפים נעשית מתוך הבנה ברורה: בלי תמיכה רחבה, העשייה הזו לא יכולה לגדול ולהגיע לכל מי שזקוק לה" מספרת מצדה, "זו לא רק תרומה למכינה - זו השקעה בחברה הישראלית כולה ואנחנו רואים יום יום איך שילוב נכון, אמון והזדמנות אמיתית משנים מסלול חיים שלם. הנתונים של המכינה הם הגבוהים ביותר בעולם המכינות, על אף שהיא משלבת אוכלוסיות מורכבות במיוחד - מעל 50% מהחניכים התקבלו ליחידות מובחרות, 100% גיוס לקרבי וביטול פטור גיוס".
"בתוך המציאות של עוטף עזה, המקום שבו המכינה פועלת, המשימה מקבלת משנה תוקף. זה אזור שבו החיים אחרי השבעה באוקטובר, מחייבים חוסן, ערבות הדדית ויכולת להחזיק מורכבות יומיומית. בתוך זה אנחנו בוחרים לשלב יחד צעירים מכל קצוות החברה - ביניהם גם צעירים עם רקע של עבר פלילי ופטורי גיוס - כאלה שלרוב נדחקים לשוליים. דווקא שם, במקום שמבקש תיקון אמיתי, נוצרת קבוצה שמצליחה לבנות אמון מחדש, לקחת אחריות ולייצר שינוי עמוק בזהות ובמסלול החיים" אומרת מצדה.
לאחר ה-7 באוקטובר דירקטוריון "קבוצת בזן" קיבל החלטה להגדיל את קרן התרומות שלה לכדי 30 מיליון ש"ח, מתוך הבנת גודל השעה ומתוך מחויבות להתייצב לצד יישובי עוטף עזה והצפון. לצד תמיכה בקהילת קיבוץ נחל עוז, פרוייקטים בתחומי החוסן והתמודדות עם פוסט טראומה ושיקום לוחמים. על התמיכה במכינה שהקימה מצדה אומרים בקבוצה: "המכינה מעניקה הזדמנות לחיים חדשים, משמעותיים וטובים יותר לבני נוער שעלולים היו להיות שקופים בצאתם מן הכלא. ולכולנו, כחברה. אנחנו מודעים למצדה בשם קבוצת בזן ובשם החברה הישראלית כולה".
"יש רגעים קטנים עם החניכים שבהם אפשר לראות איך חוסר אמון שהיה בעבר הופך לאמונה, ואיך צעיר שמגיע בלי כיוון מתחיל פתאום להאמין שיש לו מקום ועתיד אחר. מהמקום האישי שלי, זה מתחבר ישירות לאובדן - להפוך כאב למשהו שמייצר חיים אצל אחרים. אין יום שאני לא חושבת על האחים שלי ומתמלאת בגעגוע, אך לצד הגעגוע יש גם גאווה ותקווה" מסכמת מצדה.