ד"ר שרצר מפתיע ואומר ש“מבחינה היסטורית, יום העצמאות לא היה יום כזה חשוב בישראל של שנות ה־50 וה־60. המדינה עוד נלחמה על קיומה ועל עצמאותה, ויום הזיכרון תפס מקום הרבה יותר משמעותי מיום העצמאות. הוא היה המוקד הרגשי המרכזי, בעוד שיום העצמאות עוד חיפש את דרכו כחג לאומי".
ב־1998 נערכו חגיגות היובל למדינה. "שם התחילו לשנות את הפורמט הטקסי: פיצלו את האירוע המרכזי וקיימו במוצאי החג מיצג אמנותי נוסף על הדלקת המשואות", מספר ד"ר שרצר. "היה שם ניסיון לספר סיפור ישראלי ‘מוסכם’ בתקופה שבה המדינה עברה שינויים עמוקים".
"המלחמה גרמה לנו להיפגש באמת ולגלות שהאדם שמולך הוא דמות מורכבת, ולא סטריאוטיפ, והמורכבות הזו חייבת לבוא לידי ביטוי גם בעולם הטקסי. כדי שהמודל הזה ישרוד, הוא חייב להפוך למקום שבו כל חלקי החברה מרגישים שהסיפור שלהם מקבל ביטוי נכון. אני מעריך שנראה פחות ‘אייקונים’ ומנהיגים במובן הישן, ויותר גיבורים מסוג אחר – אנשי הפעולות הקטנות וההחלטות המקומיות, כאלה שאנחנו יכולים באמת לזהות את עצמנו בתוך הסיפור שלהם".
התרעות פיקוד העורף