סופר (66), נשוי, אב לשלושה וסב לשניים, מהנדס מים ומכונות בהשכלתו, הבין כנער מושבניק שירצה לעסוק במים. "זה ג'וק שנכנס לי לראש כנער. עסקתי הרבה בהשקיה, התקנתי מערכות השקיה בגינות ובמשקים חקלאיים, וזה פשוט קסם לי. היה שם משהו מעבר לתעסוקה ולפרנסה, נהניתי מזה", הוא מספר.
"אז הגעתי לטכניון ללמוד הנדסת מים ואחר כך הנדסת מכונות. באחד הסיורים המקצועיים שלנו כסטודנטים הגענו לחברת מקורות, שהייתה אז דיסקרטית מאוד, וכשראיתי מה שראיתי הבנתי שזה מתאים כמו כפפה ליד למה שארצה לעשות. בגיל 28 הגעתי לחברה, היישר מהחיים הסטודנטיאליים, ומאז אני פה", מספר.
המסלול המרשים שעשה ב-39 השנים האחרונות בחברה הוא בעצם הגשמת חלום נעורים: סופר התחיל כמהנדס תפעול ביחידת דרום ירקון, ניהל את יחידת שפד"ן, את מרחב מרכז, את חבל הירדן, כיהן כממלא מקום סמנכ"ל לארגון ומנהל וכסמנכ"ל תפעול ואחזקה והיה המשנה למנכ"ל. מאז ינואר האחרון הוא בלשכת המנכ"ל, ממתין למינוי הרשמי, ומודה: "כשהתחלתי את דרכי בחברה לא חשבתי שאגיע ללשכת המנכ"ל".
לאורך השנים התמודד עם שלל אתגרים: "כמהנדס תפעול באזור המרכז, התמודדנו עם אספקת המים לירושלים, שעוד לא הייתה מחוברת לקווים הראשיים. בקיץ היינו רצים לסגור את החקלאות באזור שפלת יהודה כדי שיגיעו אליה מים. לימים הייתי גם חלק מהתהליך של בניית קו המים הרביעי לירושלים, ששיפר מאוד את המצב שם. לצד מהנדס חשמל שעבד איתי, הקמנו את מערכת השליטה מרחוק באמצעות סיבים אופטיים ולוויינים, ונגמר עידן 'בקרת פג'ו', כפי שקראנו לו, שבו העובדים היו נוסעים ברכבי הפג'ו שלהם כדי להפסיק ולהחזיר את המים".
עוד מספר: "המערכת הזאת הייתה ההשראה למערכות דומות שהוקמו לאחר מכן בצפון ובדרום. לימים הגעתי למוביל הארצי והתחלנו להפעיל את מתקן הסינון המרכזי שמסנן מאז ועד היום את מי הכנרת. הייתי בין היוזמים והמתכננים של קו המים החמישי לירושלים, שכבר עובד היום. מדובר בקו שעובר במנהרה מצומת אשתאול ועד עין כרם, כדי לא לפצוע את ההר. באותה תקופה גם שדרגנו מאוד את אספקת המים ליהודה ושומרון".
"עם השנים התחלנו לקבל מים מותפלים מהים - מקורות קונה את המים האלה מקבלנים ואחראית לספק אותם. זה אתגר לא פשוט - אנחנו צריכים לקלוט מים שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה. זה לא כמו מים שיושבים בכנרת או בקידוחים, שאפשר להפעיל או להפסיק כאוות נפשך, והמים נשארים באקוויפר או בכנרת. אנחנו מחויבים לספקים האלה ומפיצים את המים לאזורי הארץ השונים כדי להבטיח שמחיר המים לא יעלה. הפצת המים חיונית כדי לא לעצור את מתקני ההתפלה. ככל שמתקני ההתפלה מתרבים הדלתא בין החורף לקיץ נעשית משמעותית יותר", מספר.
השימוש במתקני ההתפלה החל בשל שנות הבצורת, ובעוד שבעינינו העובדה שבכל רגע אפשר לפתוח את הברז וליהנות ממים איכותיים נראית מובנת מאליה, סופר אומר כי "שכנינו מכל כיוון יכולים לקנא בנו. אצלם, בוודאי בקיץ, זה ממש לא המצב".
תו התקן הישראלי לאיכות המים נחשב מחמיר, מה שהופך את העמידה בו ל"כאב ראש גדול" כשמסתמכים, כמו חברת מקורות, על ארבעה מקורות מים שונים.
סופר מוסיף: "כיוון שאנחנו מדינה עם קצב גידול מואץ, בין 2% ל-3% גידול, ומים טבעיים אין לנו, ואנחנו לא מצפים שיהיה לנו יותר מים טבעיים ממה שיש לנו היום, אלא פחות - אנחנו צריכים להקים בערך כל שלוש שנים מתקן התפלה של 100 מיליון קוב, או בכל שש שנים מתקן של 200 מיליון וכן הלאה. העיקר שבכל שנה נוסיף 30 מיליון קוב מים למערכת, כדי שנוכל לשמור על המפלסים הירוקים האלה ליום סגריר".
"עודפי מים מהמים המותפלים הם היתרון הגדול של מערכת כזאת: הם קודם כל הולכים לאספקה, ובנוסף, לרוב בחורף, אנחנו מחדירים את המים לתת-הקרקע בעזרת קידוחים, וכך אנחנו גם יכולים למלא את הכנרת. בחורף האחרון, למשל, לא רק שהכנרת לא עלתה, היא אף ירדה. זה לא קרה מעולם. אנחנו יודעים היום להכניס מים דרך המערכת הזאת ולמלא אותה. מה שעשינו השנה היה ניסיוני, כמה סנטימטרים".
המלחמה המתמשכת הולידה אף היא אתגרים למשק המים הישראלי. חברת מקורות עשתה כמיטב יכולתה כדי להמשיך לספק מים הן לאזרחים והן לחיילי צה"ל בגבולות. סופר: "יש לנו תו"ל מלחמה, כי ברור לנו שבזמן מלחמה ייתכנו בעיות באספקת המים, אז אנחנו משתבללים ומצמצמים מאוד, למשל, את אספקת המים לחקלאות, כדי לשמור על אספקה סדירה של מי שתייה. אבל כיוון שהחקלאים בצפון המשיכו לעבוד גם תחת ירי חיזבאללה, עמלנו קשה כדי להמשיך לספק להם מים וסגרנו את הברזים ליישובים שפונו, שהתרוקנו לגמרי מאנשים, לבקשתם".
"כמובן, החזרנו מהר מאוד את הפעילות כשהמצב נרגע. במקביל, היה צריך לספק מים לבסיסי צה"ל המאולתרים שהוקמו באזורים שונים. התקנו עבור החיילים גם דודי חימום, בין השאר בעוטף עזה וברמת הגולן, כדי שיוכלו ליהנות ממקלחות חמות. ניסינו מאוד לעזור, מגיע להם", אומר סופר.
לצד העבודה המאומצת בארץ, מייעצת חברת מקורות למדינות רבות מעבר לים, בהן ארגנטינה, פרו, צ'ילה, אורוגוואי, מרוקו, קפריסין, הודו וכן קזחסטן ואזרבייג'ן. מהנדסי החברה מסייעים למקומיים במדינות הללו בתכנון מערכות מים ומערכות בקרה מתוחכמות.
סופר: "אנחנו מייעצים ובונים תוכניות אב למדינות הללו. באזרבייג'ן למשל אנחנו מתכננים מתקן התפלה ענק מהים הכספי. חתמנו על חוזים גם באמירויות ובבחריין. היתרון הגדול שלנו הוא בידע ובצמצום הפחת, איבוד המים במערכת. לשמחתי, הפחת אצלנו עומד על ארבעה אחוז בלבד, לעומת כ-50 אחוז במקומות אחרים בעולם.
חברת מקורות, שפועלת בארבע יבשות, אחראית לכ-65% מאספקת המים ולכ-77% ממי השתייה בארץ. היא מחזיקה 12 אלף ק"מ צנרת ומעסיקה כאלפיים עובדים. החברה אחראית לכאלף קידוחים ולכ-20 מתקני התפלה, ומשקיעה כמיליארד וחצי שקל בכל שנה בפיתוח משק המים. היא מושקעת ושותפה בכעשר חברות הזנק, מספר סופר בגאווה.
סופר מתגאה גם בעלייה בהכנסות החברה בהשוואה לשנה שעברה. אלא שבשל הפחתת ערך חשבונאית, רשמה החברה הפסד נקי בסך 741 מיליון שקלים ב-2025.
"במקביל, אנחנו עכשיו בתכנון קו מים מאזור דימונה לאזור חצבה, כדי לחבר גם את הערבה התיכונה למערכת הארצית. מתקן ההתפלה שהוקם בגליל המערבי יתחיל לפעול בעוד כשנתיים ואנחנו בונים לטובתו מערכת קליטה והולכה של המים, כך שנוכל לפזר אותם: יהיה קו לכיוון אכזיב ונהריה וקו אחר לכיוון כרמיאל והגליל העליון", אומר סופר.
התרעות פיקוד העורף