בעוד שחבריו מטנסי, ארה"ב, מעבירים את זמנם בין הרצאות בקולג' למשחקי פוטבול, נדב גולדקין מוצא את עצמו בתוך המציאות המיוזעת והמפויחת של רצועת עזה. לפני ארבע שנים הוא עשה את הצעד הציוני האמיץ ביותר – עזב את חיי הנוחות בארה"ב, עלה לישראל והתגייס לשירות קרבי.
כיום, כחייל דתי בסיירת חרוב של חטיבת כפיר וכמכונאי רק"ם דובר אנגלית המשרת בגזרת אוגדת עזה, נדב הוא חלק מחוד החנית של צה"ל. אך בתוך המדים הגדולים והציוד הטקטי, מסתתר סיפורם של אלפי צעירים שבוחרים להילחם עבור מדינה שהיא ביתם הלאומי, אך עדיין לא הפכה עבורם לבית חברתי.
עבור חיילים כמו נדב, התוכנית היא חבל הצלה. היא הופכת את השירות הצבאי ממשימה לאומית בודדה לחלק מחוויה קהילתית רחבה יותר. המטרה היא פשוטה אך קריטית: שכל חייל שעלה ארצה ידע שיש מי שמחכה לו, שמבין את שפתו ושאכפת לו מהשלום שלו – לא רק כחייל, אלא כאדם.
בעוד המלחמה נמשכת, היוזמה של ה-OU מזכירה לנו שהחוסן של צה"ל לא נמדד רק באיכות הטנקים, אלא בחוזק הקהילה שעומדת מאחורי הלוחמים שלה.
התרעות פיקוד העורף