יותר שקט, יותר שלווה
משתתפי המסע לא הכירו אלה את אלה לפניו, "אבל היום אני יכול להגיד שאנחנו מכירים שנים, זאת ההרגשה", אומר זהר חוברה. "החיבור היה מדויק. מהרגע שנפגשנו, כאילו הכרנו מאז ומתמיד. המכנה המשותף, הוא שתרם לזה".
"יש לנו קווים משיקים", ממשיכה גלית נחמיאס. "נפגשנו איפשהו בחיים בלי לדעת שנפגשנו. נוצרה לנו קבוצה של העוטף, שבה אנחנו לא צריכים להסביר אחד לשני כלום. הכל מונח על השולחן. אין פה מגננות, אין מחסומים, עם כל הקושי".
עופר וינר: "אנחנו מרשים לעצמנו לשאול זה את זה שאלות שאף אחד אחר לא יעז לשאול. אנחנו שואלים מתוך כאב משותף, מתוך מקום שבו אני כאילו שואל את עצמי את השאלה. המקום הזה מאפשר לנו להיות הכי פתוחים שאפשר".
"לא הכרנו לפני כן, אבל היום אנחנו משפחה", מסכם צביקה רידר. "אחד מבין את השני בלי להתנצל, בלי לדבר במילים, זה משהו שזר לא יבין".
וינר: "כשראינו את התוכנית אמרנו שזה נראה ממש אינטנסיבי. היה איזה חשש שאולי יהיה כבד ומכביד, אבל מהר מאוד אמרתי שעברתי לא מעט מאז 7 באוקטובר, אבל מבחינתי זה לא דומה לשום דבר שעברתי עד עכשיו. העומקים, החברותא, השיח. אנחנו צוחקים המון, מאפשרים בלי מחסומים לספר את הבדיחות, גם אם הן שחורות".
הדס גרינשפן: "אני מודה שמאוד חששתי לבוא. הייתי משנה את דעתי מדי חצי יום. חשבתי, אני לא מכירה שם אף אחד, מה יש לי לנסוע עם אנשים שאני לא מכירה".
וינר: "חלקנו ישנים טוב יותר. אתה קם בבוקר ליום חדש, ולא קם עם הסיוטים, עם כל מה שחווינו. אתה פשוט קם מלא אנרגיה. זה חלק מזה".
נחמיאס: "לי זה נתן יותר שקט, יותר שלווה. זה גם מאוד חשוב כתהליך זוגי. לא סתם נבחרו זוגות שנמצאים בזוגיות בריאה כי עולים פה לפעמים דברים שבן הזוג שלי לא שמע. דברים שלא יכולתי לחשוף, ובעזרת החברים שלידי אני מעזה. זה לא יהיה פשוט לחזור הביתה במציאות שלנו, אבל אני חושבת שקיבלתי כוחות ושזה יכול להיות אחרת".
לשחרר דברים
חברי הקבוצה מדגישים את סוג התקשורת המיוחד שנוצר ביניהם. "העיניים מדברות הרבה", מתאר חוברה. "הקשר המשותף הוא כבר סוג של שיח, שקשה להסביר למי שמנסה להביט על זה מבחוץ". וינר ממשיך: "אני אגיד לך יותר מזה. הרבה פעמים אנחנו מדברים פחות, אבל מתחבקים הרבה. החיבוק, יש לו משמעות. בכל הזדמנות שניתנת אנחנו מתחבקים, וגם זה אומר משהו על הקשר שנבנה פה".
"בטקסים, באירועים, אנשים באים ומחבקים, אבל זה חיבוק של לצאת ידי חובה, של אי-נעימות", נחמיאס מחדדת. "פה החיבוק הוא אחר, הוא חיבוק של כוח - אנחנו יחד, אנחנו באותה סירה". רידר חוזר לנושא הצחוק: "היו המון צחוקים אחרי שהרבה זמן אנשים לא צחקו. שבוע כזה נותן לשחרר דברים שאני חושב שחלקנו החזיקו כמעט שלוש שנים".
המשתתפים רואים חשיבות בפעילותה של "משפחה אחת". "יש פשוט הרגשה שאתה לא לבד", אומר וינר. "גם אם אתה מצפה שייתנו לך עזרה ברמה הלאומית, ואתה מתאכזב פעם אחר פעם, אתה יודע שיש גופים, כמו 'משפחה אחת', שלקחו אותך תחת חסותם, ומפה אתה לא לבד. יש לך למי לפנות, יש לך במי להיעזר, וזה נותן הרבה מאוד שקט".
רידר: "אחד הדברים היפים שהעמותה עושה הוא לתת כלים להתמודדויות עם העבר, עם ההווה, הבכי, הכעס, העצבים. זה תהליך שבסופו אנחנו נוכל להיות יותר טובים לעצמנו, יותר שמחים. לקום בבוקר, מבחינתנו, זה לא דבר מובן מאליו. מי שלא חווה את זה, מבחינתו הכל ממשיך הלאה".
"הם עדיין בתהליך הראשוני", מסיים יונתן. "לא יודעים איך להתמודד, מה מצפה להם בהמשך הדרך. אנחנו פה הזוג הכי ותיק בשכול, והראינו להם שאפשר לחיות לצד השכול".
התרעות פיקוד העורף