ברקע, עומדת מציאות שבה החיים בצפון ממשיכים להתנהל תחת איומי רחפנים, התרעות וירי, בעוד שמדיניות פיקוד העורף מוגדרת כ"צהובה" ומאפשרת המשך פעילות מסגרות החינוך.
לדבריו, ההפגנה נועדה להציף את הפער שבין ההגדרות הרשמיות לבין המציאות בשטח. "אנחנו לא נלחמים בשביל כסף. אנחנו מסתכלים על הילדים ועל הביטחון שלהם. לא יכול להיות שבית ספר שלם יושב סגור בממ"דים ורועד מפחד בגלל התרעות ורחפנים, וקוראים לזה שגרה".
יוגב טוען כי באחד האירועים האחרונים הורים שביקשו לאסוף את ילדיהם מבית הספר נאלצו להמתין ולא יכלו להוציא אותם בזמן התרעות. "הורים באו לקחת את הילדים ולא יכלו להוציא אותם. זו המציאות שקוראים לה שגרה", אמר.
לדבריו, ההכרזה על אזור אדום נועדה לאפשר להורים להישאר בבית עם ילדיהם מבלי לחשוש מהשלכות תעסוקתיות. "גם אם יוציאו סעיף אדום בלי פיצויים, שיתנו להורים להחליט ולהגן על הילדים שלהם בלי לפחד שהמעסיק יפטר אותם. מתי יתנו לילדים שלנו את הביטחון שמגיע להם?".
לדבריה, הורים רבים כבר בחרו שלא לשלוח את ילדיהם למסגרות. "הילדים שלי לא הולכים לבית ספר כבר חודש וחצי, למעט הגעה נקודתית לבגרויות. יש לי ילדה בכיתה י"ב, ילדה בכיתה י׳ וילדה בכיתה ז׳. אני שואלת את עצמי כאמא מה עדיף: ילדה שתתקדם בלימודים וחלילה תיפגע, או ילדה שתהיה בפערים אבל תהיה שלמה ובריאה?"
עציון מתארת מציאות שבה הורים נאלצים לאזן בין פרנסה, חינוך וביטחון. "הורים עובדים, צריכים להתפרנס, אבל גם צריכים להיות בסטנדביי לילדים. אנשים פה מותשים. אנחנו דיברנו שנים על חוסן, אבל הצפון מותש נפשית וכלכלית".
לטענתה, הבעיה אינה מסתכמת רק באיום הביטחוני אלא גם בהיעדר מענה רגשי וחינוכי. "אין מספיק טיפולים רגשיים. התורים ארוכים. ילדים נשחקים, גם נפשית וגם לימודית. אנחנו מאבדים דור שלם".
לדבריה, גם כאשר ילדים ממשיכים להגיע למסגרות, המציאות רחוקה משגרה. "יש בתי ספר ישנים שאין בהם מספיק מיגון. לפעמים ההנחיה היא פשוט להישאר בכיתה עם ידיים על הראש. יש ילדים שיושבים במיגוניות וצורחים מפחד. איך אפשר לקרוא לזה שגרה?".
לדבריה, התחושה בקרב רבים מהתושבים היא של נטישה. "אנחנו חיים על ניסים. עוד נס ועוד נס. אבל כמה אפשר להסתמך על ניסים? יש פה אחריות מדינתית. יש ילדים בסכנה".
המארגנים מקווים כי להפגנה בנהריה שתתקיים ביום שלישי הקרוב בשעה 18:00 יצטרפו תושבים מכל יישובי קו העימות ואף ראשי רשויות. "אנחנו מצפים שיבואו. זו לא מחאה פוליטית, זו מחאה על החיים עצמם", אומר יוגב.
עציון מסכמת: "אנחנו לא נלחמים על סיסמאות. אנחנו נלחמים על החיים של הילדים שלנו. שלא יספרו סיפורים. מתנהלת פה לחימה אמיתית, והמדינה חייבת להפסיק להתנהג כאילו הכול רגיל".