ביום ירושלים, בכיכר ספרא, נדמה שהעיר מספרת את הסיפור שלה בכמה קולות. מצד אחד, ירושלים של האבנים, ההיסטוריה, הזהות והמטען הלאומי. מצד שני, עיר שנמצאת בשנים האחרונות בתנועה בלתי פוסקת: מנופים, מסילות, מתחמי תעסוקה, שכונות מתחדשות וחברות הייטק בעלות שם עולמי, שמגלות מחדש את הבירה.
"קודם כול, עבודה קשה", הוא אומר כשהוא נשאל איך מובילים שינוי בעיר מאתגרת כירושלים. "צריך לעבוד קשה כדי להגיע להישגים האלה שאנחנו רואים פה בשנים האחרונות".
מבחינתו, השינוי אינו נקודתי. הוא אינו מתחיל ונגמר בבנייה, בתחבורה או בחינוך. "בכל תחום חל שיפור משמעותי מאוד", הוא אומר.
עיר שבונה בקצב אחר
התחום הראשון שעליו ליאון מדבר הוא הדיור. ראש העיר מציג קפיצה מדהימה בהיקפי הבנייה. "בשנים האחרונות הגענו בממוצע ליותר מ-7,000 היתרי בנייה עבור דירות", הוא אומר, "כשלפני שמונה שנים היה מדובר על 2,300-2,000 בלבד - זה פי שלושה. בשנה שעברה הגענו כבר ל-8,500 היתרי בנייה לדירות". בשטח כבר ניכרת תנופה רחבה: "ברגע זה יש דירות בתהליך בנייה, כ-30 אלף יחידות דיור. זה מספר עצום".
מאחורי המספרים עומדת תפיסה ברורה: ירושלים מעוניינת לחבק את הדור הצעיר, כדי שהוא יצמח בה וימצא בה מענה לכל צרכיו. כשאנו שואלים על הפתרון להשארתם של צעירים ולהבאת נוספים לעיר הבירה, ליאון משיב בפשטות ובחדות: "לבנות. ככל שאני אבנה יותר, ככה יגיעו לפה יותר ויותר צעירים. העיר הזו היא לצעירים. צעירים יאהבו אותה, כל מי שלא מכיר אותה עדיין יאהב אותה, משום שהיא דואגת לצעירים".
לא רק דירה, גם עתיד
עיר לצעירים, לפי ליאון, אינה נמדדת רק במספר הדירות שהיא מקדמת, אלא גם במה שקורה סביבן: חינוך, תעסוקה, תחבורה, תרבות ואיכות חיים. לכן הוא מציב את מערכת החינוך כאחד מנכסי המשיכה המרכזיים של ירושלים. "החינוך פה ברמה גבוהה מאוד", הוא אומר. "הילדים של אותם צעירים ייכנסו למערכת חינוך מהטובות ביותר בארץ".
כדי להמחיש את המגוון הקיים בעיר הוא מספר על ביקור בגן אנתרופוסופי בלב ירושלים. "אתה מגיע לשם, ורואה שהילדים מאושרים, שהילדים לומדים, שבית הספר בצמיחה". הוא מזכיר גם לימודי יער, ומסביר בחיוך: "לימודי יער זה ללמוד ביער. מה שאצלנו היה נקרא שיעור שמש". לדבריו, "יש פה כל סוגי החינוך שקיימים. ובכל הסוגים הרמה גבוהה מאוד".
הייטק, תעסוקה ומגדלים
לצד החינוך, ליאון מסמן את התעסוקה כאחד ממנועי השינוי הגדולים של ירושלים. בשנים האחרונות העיר מקדמת אזורי תעסוקה חדשים ומרחיבה מוקדים קיימים, ובהם הר חוצבים, רובע הכניסה לעיר ופארק העברית גב ים. העיר שהייתה בעלת דימוי של ממשל, תיירות והיסטוריה, פועלת בנמרצות כדי להוסיף לכרטיס הביקור שלה שכבה כלכלית מובהקת יותר.
"אנחנו בונים עכשיו מיליונים של מטרים לתעסוקה", אומר ליאון. "בעקבות זה נביא עוד ועוד חברות גדולות, חברות הייטק". ההייטק הירושלמי, מבחינתו, הוא כבר עובדה מוגמרת. "מיקרוסופט פה ואפל פה", הוא מדגים, ומזכיר גם את רפאל ואת מפא"ת של משרד הביטחון, שעתיד לפתוח את משכנו בבירה בעתיד הלא רחוק. "כל אלה הם בשורה ענקית לכל אלה שרוצים לעבוד בהייטק", מדגיש ראש העיר, ומציין גם את שמות החברות שכבר מזוהות עם העיר: "חברת לייטריקס הידועה, מובילאיי, אינטל. יש הרבה חברות והרבה מקומות תעסוקה בהייטק. כל צעיר שרוצה לעבוד בהייטק, ימצא את מקומו כאן בירושלים".
זו אמירה משמעותית בעיר שהתחרתה במשך שנים בתל אביב, הרצליה וחיפה על עובדים, חברות והשקעות. ליאון אינו מציג את ירושלים כעוד תל אביב, אלא כעיר עם יתרון אחר: אקדמיה, ביטחון, ממשל, רפואה, אוכלוסייה מגוונת וסיפור עירוני שאין דומה לו. כשהוא מדבר על האופן שבו העיר מושכת אנשים, הוא נשמע כמי שהתאהב בה מחדש: "אין כמו לחיות בירושלים, אין כמו חיים מרתקים בירושלים". גם מזג האוויר, מבחינתו, הוא יתרון: "עם קור אנחנו יודעים להתמודד, עם לחות גבוהה והזעה אנחנו לא כל כך יודעים להתמודד".
"ירושלים תצא מהפקקים"
כדי שכל זה יעבוד, ירושלים צריכה להתמודד עם אחת הבעיות הכואבות שלה: התחבורה. הבנייה המואצת, גידול האוכלוסייה והרחבת מוקדי התעסוקה מחייבים מערכת שתוכל לשאת את העיר קדימה. גם כאן ליאון מציג חזון חד. "אין ספק שכשאתה בונה היקפי דירות כאלה, אתה חייב לתת מענה בכל מה שקשור לתנועה ולכבישים", הוא אומר. ואז מגיע אחד המשפטים הבולטים בריאיון: "ירושלים היא הראשונה שתצא מהפקקים".
הבסיס לאמירה הזו הוא רשת הרכבת הקלה הנבנית בעיר. לא עוד קו בודד שמשרת ציר מסוים, אלא רשת רחבה שאמורה לחבר בין שכונות, מוקדי תעסוקה, מוסדות ציבור, מסחר ומגורים. "אנחנו עובדים במרץ על רשת רכבת קלה שתהיה היחידה בארץ", ליאון מסביר. "תושבי ירושלים או המבקרים בה לא יצטרכו להשתמש בתחבורה פרטית, אלא ברשת הרכבת שתגיע ממקום למקום. אפילו אם אתה צריך להחליף רכבת, אתה יורד ומייד עולה לרכבת אחרת. תוכל להגיע מקצה לקצה בקלות".
עד שזה יקרה במלואו, הירושלמים עדיין מתמודדים בדרכים עם עבודות, עומסים ופקקים. אבל ליאון מבקש לראות את המהלך במבט לטווח ארוך: תחבורה כתשתית שמחברת את העיר כולה, ויש בה מגורים לאורך צירי התנועה.
לחיות זה לצד זה
ועדיין, כל שיחה על ירושלים מגיעה בסופו של דבר לשאלה החברתית. זו עיר של יותר ממיליון תושבים, עם אוכלוסיות שונות מאוד. ליאון מחלק את העיר לשלושה זרמים מרכזיים: הציבור הממלכתי, שכולל חילונים ואנשי ציונות דתית, הציבור החרדי ותושבי מזרח ירושלים. "התפקיד שלי הוא לדאוג לכך שכולם יחיו זה לצד זה, ולא זה על חשבון זה", הוא מבהיר.
כששואלים אותו אם אפשר באמת להיות ראש העיר של כולם, הוא משיב בלי להסס: "אפשר. זה אפשרי. אני חושב שהוכחתי את זה בשנים האחרונות". ליאון מודה שהמשימה אינה פשוטה. "אומנם אתה ישן פחות, אתה דואג, אתה עובד קשה, אבל בסופו של דבר היתרון ביותר ממיליון תושבים הוא שמכל דבר יש הרבה".
כדי להמחיש, הוא מביא דוגמה מספרית: הציבורים החילוני והציוני-דתי בעיר מונים לדבריו כ-350 אלף תושבים. "תל אביב זו עיר שכולה 420 אלף", הוא אומר. כלומר, בתוך ירושלים עצמה קיימות אוכלוסיות שונות בהיקפים של עיר גדולה, עם צרכים, מוסדות וסדר יום משלהן.
על מזרח ירושלים הוא מדבר בזהירות, אבל גם באופן מעשי: "יש לי קשר חזק מאוד עם האוכלוסייה של מזרח העיר. יש לנו דיבורים, יש לנו שיחות, אנחנו שומעים את הצרכים שלהם". אחד הנושאים שהוא מדגיש הוא תעסוקה, ובעיקר תעסוקת נשים. "חלק מהבעיה שהייתה, שנשים במזרח העיר לא יצאו לעבוד, היא בגלל שהן לא רצו לעבור למערב העיר כדי לעבוד. אני בהחלט דואג לפתוח מקומות עבודה כי אני חושב שברגע שאישה או גבר עובדים, רמת החיים שלהם משתנה, וגם איכות החיים שלהם משתדרגת".
המורכבות הזאת היא אולי האתגר הגדול ביותר של ירושלים, אבל ליאון מתעקש לראות בה גם יתרון. מתחת ללשכת ראש העיר, ברחוב יפו, הוא אומר, אפשר לראות את העיר כפי שהוא רוצה שתמשיך להיות. "את רואה שהולכות אוכלוסיות של חרדים לצד ציונים דתיים או חילונים, וערבים הולכים לידם, ולא מתקשרים למוקד כדי לומר שמשהו פה חשוד". זו אמירה ירושלמית מאוד: חיים משותפים במבחן היום-יום, ברחובות, בפארקים, בבתי הקפה וברכבת.
היעד: הגירה חיובית
במבט לפנים, ליאון נשמע בטוח במיוחד. "חמש שנים קדימה, קודם כול, העיר גדלה. אין לי ספק", הוא אומר. לדבריו, הירידה החדה בהגירה השלילית היא רק שלב בדרך למהפך מלא. "אין לי ספק שתוך פחות מחמש שנים תהיה הגירה חיובית לירושלים. לא יהיה יותר מושג כזה, הגירה שלילית מירושלים. רק הגירה חיובית".
את התחזית הזו הוא קושר שוב לבנייה. "אנחנו בונים, והבנייה תביא לפה אין-סוף תושבים והגירה חיובית משמעותית". בנקודה זו הוא חוזר למקצוע המקורי שלו, רואה חשבון וכלכלן: "השיעור הראשון שלומדים בכלכלה הוא ביקוש והיצע. אין ספק שאנחנו מגדילים את היצע הדירות, וכשעושים את זה המחירים יתמתנו בצורה כזו שבסופו של דבר כל אחד ימצא את המקום לרכוש דירה בירושלים".
גם בנושא התעסוקה החזון שלו רחב יותר מגבולות העיר. "יהיו פה עוד מאות אלפי מקומות תעסוקה שאנחנו בונים כרגע", הוא אומר, ומפנה את המבט אל רובע הכניסה לעיר, הר חוצבים ופארק העברית. "כשאני דואג למקומות תעסוקה בעיר, אני לא רק דואג לירושלמים. אני דואג לכל המעטפת, לכל המטרופולין של ירושלים: מבשרת, מעלה אדומים, מטה יהודה ויישובי גוש עציון".
אחרי שיחה על בנייה, תחבורה, הייטק, חינוך ומזרח העיר, ליאון חוזר למסר הגדול של יום ירושלים. למעשה, יותר ממסר אחד. "ברשותך יש לי שני מסרים", הוא אומר. "קודם כל, כל יהודי בעולם וכל תושב מדינת ישראל, חשוב להם שיקרה משהו טוב בירושלים". ואז הוא מנסח את המשפט שאולי מסכם את כל הריאיון: "משהו טוב קורה בירושלים".
המסר השני כבר מכוון רחוק יותר, אל העתיד הכלכלי שהוא מבקש לבנות לעיר. "ירושלים לא תהיה רק הבירה הכלכלית של מדינת ישראל", אומר ליאון, "היא גם תהיה הבירה הכלכלית של האזור כולו".
ביום ירושלים הזה, ליאון מבקש לספר סיפור ברור: הבירה אינה מסתפקת עוד בתפקיד הסמלי שלה. היא רוצה להיות עיר שגדלים בה, עובדים בה ונשארים בה. עיר שמחברת בין עבר לעתיד, בין שכונות ותיקות למגדלים חדשים, בין זהות לאומית לאיכות חיים יום-יומית.
התרעות פיקוד העורף