אמילי יושבת בבית כמעט שבועיים. מאז המקרה, השתנו חייה מקצה לקצה. היא הייתה מתאמנת בהתעמלות אמנותית, עתה, בעקבות האירוע, היא נרשמה לחוג אומנויות לחימה: "אני לא חושבת שבנות צריכות ללכת לחוג כזה אם הן לא רוצות. אבל אין ברירה".
צילומים שהנציחו את פניה אחרי האירוע, מדגישים את האלימות שחוותה. עדיין ניכרים סימנים אדומים על עור הפנים: "הילדה הזאת התקשרה ואמרה שאני חייבת לה 100 שקל" היא תארה את האירוע והסיבות שהובילו אליו, "לא הייתי חייבת לה כלום. הייתי צריכה להחזיר כסף לחברה שלי אבל גם היא היתה חייבת לי, ככה שזה היה בינינו. תאמתי להיפגש איתה ונתתי לה 100 שקל".
אמילי המשיכה: "לחברים שלי סיפרתי שאם היא היתה מתחילה לריב איתי הייתי מחזירה לה. היא שמעה את זה, באה אלי והתחילה להכות אותי. להוכיח לי שהיא יכולה. חברים שלי אמרו לי אחר כך, שאם הבן זוג שלה היה מתערב, הם היו קופצים עליו, למרות שהוא בוגר מהם. הוא בן 16".
יוליה, האם, נשארה גם היא המומה: "איפשהו אני בהדחקה, כי אני מנסה להשאר חזקה בשביל אמילי" היא אמרה, "אם לא היה הווידאו הזה, לא היינו מבינים את גודל הזוועה שקרתה לה. לכאורה קטטה בין בני נוער, אבל כשרואים את האכזריות, אי אפשר לעבור על כך לסדר היום. אני לא יכולה. יש לאמילי עוד חברים שחוו אלימות מאותה נערה, אבל הם לא מדברים על כך. הם מעדיפים לסבול בשקט. אפילו להורים שלהם לא סיפרו".
לדבריה, משפחתה של הנערה היריבה לא יצרו עימם קשר: "הם לא פנו אלי בכלל. אני לא צריכה סליחה מהמשפחה הזאת, למרות שהם צריכים לבקש סליחה כשהם על הברכיים" היא אמרה. בני המשפחה הביעו כעסם על כך, שבני נוער אחרים שעמדו בסביבה לא עשו כלום כדי לעצור את התקיפה וחלקם אף צילמו את האירוע, בהם גם חברתה של התוקפת. חלק מהתיעוד הזה הועלה לרשתות חברתיות, דבר שהרגיז מאד את המשפחה.
כדי שאמילי לא תשאר לבדה עם הכאב, מגיעים אליה מדי יום הרבה חברים: "כשבאים החברים זה מאד עוזר. אנחנו לוקחים אותם הרבה לבלות, לסרטים, לג'ימבורי. כדי לעשות לה טוב. גם כל המשפחה שלנו באה לתמוך בה. בקרוב היא תתחיל טיפול פסיכולוגי וחוץ מאומנויות לחימה, רשמתי אותה גם לסדנת אמנות והיא בכלל רוצה לחזור להתאמן בהתעמלות אמנותית. היא אמנם רק בת 14 אבל היא ילדה בוגרת מאד".
החשש של אמילי עתה הוא מנקמה. הנערה שהתעמתה איתה באלימות, נלקחה לחקירה ושהתה כמה ימים במעצר. כעת היא חופשיה. החקירה בעניין עדיין נמשכת: "חברים שלי אומרים שאם היא תגיע שוב, הם ידאגו להרחיק אותה" היא סיפרה.
יוליה, האם, אמרה שעליהם להתייחס אל המקרה הזה בדרך שאפשר ללמוד ממנה: "היום אני מרגישה שיש לי סוג של שליחות. אני רוצה לעשות מהאסון הזה משהו טוב. להלחם באלימות שחווים לפעמים בני נוער. הוא צריך להתפרסם הרבה". לדבריה, צריך להיות מוסד סגור לעברייני אלימות מסוג זה: "זה משאיר תסכול ומועקה" היא אמרה, "אבל אנחנו רוצים לחזור לשגרת חיים. היא רוצה וצריכה לחזור לחייה, כי צריך להמשיך את החיים. אני רוצה למנוע את המקרה הבא".
התרעות פיקוד העורף