"אין פה נזק אלא יותר השפעה. אתם תחסרו לשני הילדים, אבל כל אחד מהם יגיב ויפרש את ההיעדרות שלכם באופן שונה. בתך תבין שאתם נוסעים ושתחזרו אחרי מספר ימים אבל לבנך עלולה להיות חרדת נטישה. מכיוון שבנך עדיין פעוט, אין לו תפיסה של זמן ועלולה להציף אותו המחשבה שהלכתם ולא תחזרו, וקשה יהיה לדעת כיצד ההשפעה של הנסיעה תתבטא. לכן בגילאים האלו אני מציעה להורים לא להיעדר יותר מ-4-3 לילות.
"המילה אלימות באה מהשורש אלם (אילם). ברגע שהילד חווה דברים והוא אילם לבטא אותם, כי אין לו מספיק שפה ויכולת ביטוי, הוא פונה לאלימות. בסביבות גיל שנתיים ילדים עוברים שלב של היפרדות רגשית ונפשית מההורים, בנך מבין עכשיו לראשונה שהוא ישות אוטונומית, ואם אמא אומרת לו משהו הוא לא חייב לבצע אותו. כלומר, הוא מרביץ כי הוא יכול, וכי זה מבטא את הרגשות שלו. תשמחי על כך שבנך מתפתח כראוי אבל יחד עם זאת תחנכי אותו שלא מרביצים. ילד לומד מחוויות ולא ממילים, את צריכה לגרום לו להבין מה התוצאה של המעשים שלו.
כשהוא מרביץ לך תגידי לו שזה כואב לך, ואז הוא יבין שכשהוא מרביץ הוא עושה לאמא כואב ועצוב. אחרי שהראית לו את התוצאות של מעשיו תציבי לו גבולות. כשהוא לא מרביץ פני אליו ותאמרי לו: 'לפעמים כשאתה כועס אתה מרביץ לאמא. אני לא מסכימה לזה יותר. אני לא אתן לאף אחד להרביץ לי. ואם תעשה את זה אני אעצור אותך'. בפעם הבאה שהוא ירביץ תתפסי לו את הידיים, תצמידי אותן לגופו ובמבט נוקשה תחזרי על הדברים. תצטרכי לחזור על זה הרבה פעמים, אבל בסוף הוא יבין".
"בנך חווה פחד ובהלה נוראיים, וכרגע הוא מנסה לא להיחשף לאותו מצב שוב, ולכן הוא לא יוצא מהבית. אל תעודדי אותו להפסיק לפחד ולו צאת מהבית, כי מה שנראה לנו כעידוד להתגברות על הפחד מייצר אצל הילד תחושה שהוא לא בסדר. תני לגיטימציה לפחד שלו ותבטאי את זה במילים: 'כשתרצה תצא'. אחרי שתגידי לו שזה בסדר תניחי לו, אל תדברי על זה יותר, אלא רק תחייכי אליו. תחזקי את הביטחון שלו בלי לערער את מה שהוא מרגיש והזמן יעשה את שלו".
התרעות פיקוד העורף