שיחה עם גברים אלימים: "איך לבקש סליחה מבת זוג שרצחתי?"

יוסף אינו זוכר את הרגע שבו נטל באכזריות את חייה של בת זוגו לפני יותר מעשור. הם היו חברים במשך שלוש שנים, והאהבה אליה הייתה אובססיבית, מכבידה, מעיקה עד מחנק. כשהרגישה שעולמה סוגר עליה, ביקשה החברה להיפרד.

יוסף (שם בדוי) חש מושפל וחסר אונים. חייו בלעדיה נראו לו ריקים מתוכן. "הרגשתי אפס", הוא אומר בקול שקט ממקום כליאתו במחלקה לטיפול באלימות במשפחה של שירות בתי הסוהר. "קשה לי לומר היום היכן הפכה תחושת האפסיות לזעם, אבל הרגשתי שאם היא לא תהיה שלי, היא לא תהיה של אף אחד אחר.

באותו רגע אתה לא חושב על אובדן החיים, על החידלון של בת הזוג, אתה רק רוצה לפגוע. זה פשוט שיגעון כפייתי. כולם מציינים שרצח בת זוג נובע מאהבה נכזבת, אבל אובססיה שכזו רחוקה מהמושג אהבה מרחק שנות אור. היום אני מתבייש במה שעשיתי ומחפש כל הזמן דרכים לכפר על כך".

בכל פעם כשאני קורא בעיתון על רצח של אישה, אני מזהה סצינה שחוזרת על עצמה. נשים, אל תוותרו. קומו ועזבו את הבית. אל תישארו אפילו שנייה אחת עם בעל שמכה פיזית או משפיל מילולית. זו חלילה לא ביקורת, אבל לא שווה להישאר, אלא אם כן הבעל או החבר מודים בטעות ומוכנים להיכנס לטיפול מיידי. אחרת, מדובר בסיכון ממשי".

בשב"ס נפתחו קבוצות טיפול וסדנאות בנושא שליטה בכעסים. בשנת 2000 הוחלט להרחיב את הטיפול באסירים ולפתוח שתי מחלקות ייעודיות במטרה לנסות לשנות את דפוסי החשיבה, הרגש וההתנהגות בקרב הגברים האלימים.

היקף התופעה אינו ניתן לכימות, מאחר שהיא ברובה מתרחשת מאחורי דלתות סגורות, אולם מנתוני שב"ס ניתן ללמוד על התפתחותה באמצעות מספר האסירים שריצו עונשי מאסר. בעוד בשנת 1990 נכלאו 406 אסירים בשל מעשי אלימות - מתקיפה ועד רצח - הרי שנכון ל- 2013 האמיר מספרם ל-2,381 , כמעט פי שישה.

רב כלאי, רוית יצחקי מליחי, ראש תחום טיפול ושיקום באחד מבתי הכלא במרכז, מסבירה כי התנהגות אלימה המתורגמת על ידי הגברים לעוצמה ולשליטה, הינה למעשה עיוות קוגניטיבי ורגשי. מטרתה של יצחקי מליחי היא לפתח בקרב כל אסיר מיומנות שליטה ודפוסי חשיבה שונים, הכוללים לקיחת אחריות.

"בימים הראשונים בכלא רוב האסירים מתבצרים בעמדתם", היא מסבירה. "הרי הם לא אשמים, זו האישה שהרגיזה אותם עד טירוף. רק עם הזמן מתחיל תהליך של הפנמה ורצון לשינוי, ואז לרשות האסירים עומד מערך טיפולי מגוון הנמצא בתוך האגפים הרגילים. השלב הבא יכלול כניסה למחלקה, בהנחה שהאסיר מתאים ועונה על הדרישות המחמירות".

במחלקה לאלימות במשפחה שוהים כיום ־ 30 אסירים ו 3 עובדות סוציאליות, שתפקידן להפוך את כל עולמם המוכר של הכלואים וללמדם כי למושג אלימות יש היבטים רבים מעבר להכאה הפיזית. האסירים לומדים על הרודנות המילולית, הנפשית ואפילו הכלכלית.

לא אחת הם מתקשים להתמודד עם החפירה הנפשית ופורשים מהמחלקה. כל אסיר כזה שישתחרר בסופו של דבר יהווה מעין פצצה מתקתקת.סדר היום במחלקה מוקפד ותובעני. בבוקר עובדים האסירים באחד המפעלים שבכלא, חלקם יוצא ללימודים. לאחר ארוחת הצהריים הם נפגשים בקבוצות עד לשעות הערב.

לכל אסיר יש תפקיד, החל מהמתאם בין חבריו לסוהרים ועד לאחראים על נושא התרבות, ימי הולדת או הפייסבורד - לוח הודעות המדמה פעילות ברשת, גרסה כלואה של הפייסבוק. "רק מי שהשלים תהליך נפשי ובאמת רוצה להשתקם יכול להחזיק כאן מעמד", אומרת יצחקי מליחי. "הטיפול הוא אינטנסיבי, והמשמעת הנדרשת אינה משתמעת לשתי פנים. כל חריגה קלה גוררת ענישה, וכל גילוי אלימות מביא להרחקה".

כששמעתי על המקרים האחרונים, כמו עם אילן בן עמי, ניסיתי להבין מה עבר לתוקף בראש, איך נראתה הילדות שלו ועד כמה למשפחה היה חלקבעיצוב ההתנהגות שלו".

גם מחמוד סובל מסיוטים. הוא רצח את אחותו על רקע כבוד המשפחה. במשך תקופה ארוכה לא הבין מדוע נענש על משהו שמקובל במגזר שאליו הוא שייך. "יש חלומות שבהם אני רואה רק את הרצח ואת הדם של אחותי, אבל יש גם חלום אחד רגוע שאותו אני אוהב", הוא אומר. "בחלום הזה, שחוזר על עצמו, אני רואה את אחותי מחייכת, וכולי תקווה שהיא נמצאת עכשיו במקום טוב יותר. כל עוד אני ישן נדמה לי שהיא סלחה לי, אבל כאשר אני מתעורר, אני כבר לא בטוח בזה".

יוסף הוא היחיד שחושש לחלום. הוא אינו מצליח להתחמק מההבזקים. תמונות של חברתו לשעבר מציפות את לילותיו ומותירות אותו עם מועקה כבדה. "אני לא מתכחש למה שעשיתי", הוא מבהיר, "אבל אני נוטה להאמין שיש הדחקות שהן טובות. ההדחקה שלי היא מידתית. אין שום סיבה שאזכור איך הרגתי, זה סרט רע בעיני. חשוב שאפנים את הסיבות שהובילו אותי לשם.

בהתחלה, כשהאסימון נפל, רציתי למות וניסיתי להתאבד מספר פעמים. לא יכולתי לחיות עם הרצח. היום אני יכול לומר בבירור שסבלתי מחרדת נטישה, למרות שזה נשמע כאילו אני מוריד ממני את האחריות. במהלך המאסר למדתי שאני איש אלים, לא רק מבחינה פיזית. היו ימים שהפעלתי מניפולציות על המשפחה שלי וגם זה סוג של אלימות".

בסופו של דבר החלטתי להילחם, כי אני מאמין שקורבן ומי שמקרבן הם שני צדדים של אותו מטבע. אף אחד מהם לא יכול להתקיים בלי השני.לקורבנות אני רוצה לשלוח מסר אחד: אם אתם או אתן נתקלים באדם אלים, בבקשה תעצרו את זה מיד ואל תתרמו לסיטואציה בזה שתשמרו על שתיקה".