שר בממשלת גולדה של יום כיפור: "היה ברור שתהיה מלחמה"

"כשיצאתי מישיבת שרים אצל ראש הממשלה גולדה מאיר, ערב יום כיפור 73', הייתה לי הרגשה ברורה שהולכת להיות מלחמה. כשחזרתי הביתה, לירושלים, כבר נפסקו שידורי קול ישראל. אשתי חשבתי שיצאתי מדעתי, כשכל שעה עגולה הייתי יורד למכונית כדי לשמוע חדשות מה-BBC.

"כשמזכיר הממשלה דאז, מייק ארנון, התקשר אלי בבוקר השבת, אמרתי לו: 'אני כבר בא; לא צריך להסביר לי דבר'", מספר הלל, "בישיבת הממשלה הייתי בין המצביעים בלב כבד נגד ההצעה לפתוח במכת מנע אווירית. היה לי ברור שלא רק שנשנה בכך את התמונה, אלא שהעולם יאשים אותנו כמי שפתחו במלחמה".

"בעקבות מלחמת יום הכיפורים דרשתי להעביר את נושא ביטחון הפנים לידי המשטרה", מגלה הלל, "והבאתי להקמת הימ"מ והמשמר האזרחי. עד אז ביטחון הפנים היה בידי הצבא. אחרי ששת הימים הצבא היה הכל, כשמתפקיד המשטרה היה רק להבטיח את הסדר. אם היה פיגוע, חיכו שעות לאלוף הפיקוד ולחמ"ל שלו. זה לא יכול היה להימשך.

הלל עלה ארצה מעיראק ב-34', בהיותו בן 11, עם שניים מאחיו הגדולים. "התנאים לא היו קלים, אבל תפס אותי העניין החלוצי", הוא מציין, "כתלמיד בגימנסיה הרצליה, הייתי מהצופים הראשונים שהחליטו ללכת להתיישבות, ובמשך שנה שלמה הייתי עם חברים שלי בהכשרה בדגניה א' ובהמשך בפלוגת עבודה בפרדס חנה. עבודה לא הייתה, אז הקמנו ב-45' ברחובות, מתחת לאדמה, את 'מכון איילון', מפעל הנשק של ההגנה".

משם נשלח לבגדד, עיר הולדתו, כדי להביא לארץ מעפילים במסגרת העלייה הבלתי לגאלית. "כל החיים שלי התהפכו שם", הוא מציין, כשהוא נזכר כיצד הביא ב-47' בתושייה רבה מטוס אמריקאי, עמוס ביהודים בגדדים, למנחת מאולתר בשדות יבנאל, או כיצד כעבור שלוש שנים, לאחר מלחמת העצמאות והקמת המדינה, נפגש עם ראש ממשלת עיראק, כשהוא מחופש לבריטי, כדי להשיג זיכיון לחברת תעופה אמריקאית שתחלץ מעיראק את יהודיה.

"יום אחד הודיעו לי שנפטר חבר הכנסת אליהו הכרמלי, ואני הבא בתור ברשימה מהמקום ה-50. סירבתי פקודה. מה לי, זה שמביא עולים ארצה, ולכנסת, מקום שבו יושבים ומפטפטים? התחילה מהומת אלוהים. חצי שנה שמרו לי את המקום בכנסת, עד שהתרציתי".

הממסד המפא"יניקי מצדו התעקש על הלל בן ה-30 , משום שהיה חשוב לו להראות שיש נציג מזרחי בשורותיו על רקע התמרמרות עולי המזרח במעברות.

הח"כ הצעיר השתעמם, כנראה, בכנסת, שלמעשה לא שש לכהן בה. את המפלט ממנה מצא בשלהי הכנסת השלישית, כשהצטרף לפעילות הדיפלומטית של ישראל באפריקה המתעוררת. גולדה מאיר, שהצניחה את הלל לדיפלומטיה, הייתה זאת שגם החזירה אותו כעבור עשור לפוליטיקה.

כשהתמנתה כראש הממשלה במקום לוי אשכול, היא הזמינה את הלל לכהן כשר המשטרה, אף שלא היה אז חבר כנסת. "העמדתי את משרד המשטרה, שעד אלי היה קשקוש, על הרגליים", הוא אומר.

ב-84', בעקבות הבחירות לכנסת ה-11, נבחר ח"כ הלל לעמוד בראשה והיה זה שהוציא את תנועת כ"ך אל מחוץ לחוק בגלל פעילות גזענית וגרם להרחקת מנהיג התנועה, מאיר כהנא, מהכנסת.

כשהוצע לו שנה קודם לכן להציג את מועמדותו לנשיאות, סירב הלל ופינה את הדרך לנשיאות לחיים הרצוג. "בגיל 60 חשבתי שאני מסוגל עדיין לעשות דברים אחרים", הוא אומר. כששינה את דעתו כעבור עשור והציג את מועמדותו, התברר שאיחר את הרכבת, והפעם נבחר עזר ויצמן.

"חשבתי שעזר הוא בחור נחמד ואמיץ, אבל כשובב לא הייתה בו המכובדות היאה לנשיאות", הוא מסביר, "איתי יכלו להיות כל מיני איחויים בין חלקי העם, אבל כנראה הייתה איזו קונספירציה פוליטית", הוא מעריך. אחד ה"איחויים" שהלל מתייחס אליהם הוא "כשבתקופה הלא ארוכה שלי כשר הפנים, בשנות ה-70 , העברתי את החוק שלפיו יהודי אתיופיה עולים במסגרת חוק השבות, דבר שנמנע מהם עד 77'".

"החברה שלנו מאוד נגועה בדעות קדומות", מוסיף הלל, "גם כלפי יהודי המזרח לא היו דעות קדומות. בעניין הזה נכשלנו משום שלא טיפלנו בו בצורה רצינית".