אתר חדש ברשת מציג: ביקורות גולשים על בתי בושת

אחד היתרונות הבולטים של צרכנות בעידן המקוון הוא היכולת להישען על חוות דעת של צרכנים אחרים. חיפוש פשוט בגוגל ובפורומים שונים יעזור לכם להבין אם מכונת הכביסה שאתם רוצים לרכוש מצדיקה את המחיר או לא, כי מישהו כבר הספיק לקנות אותה לפניכם, וגם תמיד תוכלו להעלות את הנושא בעמוד הפייסבוק שלכם ולהתייעץ.

אבל עם כל הכבוד לצרכנות חכמה, מה קורה כשהעולם הווירטואלי משבש את הגבולות המוסריים עד כדי כך שגם שירותים כמו זנות נתפסים כמוצר צריכה והופכים למושא ביקורת קר ומנוכר? תתפלאו, אבל לא תצטרכו לגלוש אל מחוזות אפלים ברשת כדי למצוא את הביקורות האלה: אתרי סקס וזנות בישראל מתחזקים פורומים פעילים לחבריהם וחוות הדעת על "חוויית השימוש" במכוני ליווי ועם נערות ליווי זורמות אליהם בתדירות מטלטלת.

קרוב לוודאי שההתרחשויות בפורומים האלה היו נשארות מחוץ לתודעה של כולנו, אלמלא הוקם לפני מספר שבועות עמוד הטאמבלר When He Pays (כשהוא משלם, בתרגום לעברית), אשר מלקט ודולה מתוך הפורומים הודעות שפרסמו שם גברים. הציטוטים מועתקים לתבנית המזכירה תווית מחיר, ומספיק לקרוא אחד או שניים כדי להבין את גודל האימה: הציטוטים מכילים תיאורים גרפיים מצמררים ותפיסה מטרידה מאוד של נערות ליווי ונשים כחפץ או שירות לכל דבר.

הזנות בישראל בשנת 2014 היא תעשייה משגשגת, בהיעדר אכיפה ראויה. העיסוק בזנות אינו נחשב לעבירה על החוק ולרשויות אין אפילו נתונים מדויקים על אודותיה. על פי הערכות ארגוני הסיוע, כ-15 אלף נשים, גברים וטרנסג'נדריות עוסקים כיום בזנות בישראל. אין נתונים מדויקים לגבי עיסוק קטינים בזנות. חלק ניכר מהעוסקות בזנות הן נשים חד הוריות, קשות-יום, מהגרות, מכורות לסמים וקורבנות של תקיפות מיניות.

אבל כל זה לא ממש מעניין את הלקוחות הנאמנים, שלא רק מתחזקים את תעשיית המין בישראל אלא, מסתבר, גם דואגים לחלוק ולשתף חוויות און-ליין בפורומים ייעודיים. "מומלץ להגיע רק אם אתה מעוניין בסיבוב מהיר", כותב לקוח באחד הפורומים. "אין מה לעשות, מכל הבנות שם היא הכי יפה ובאים אליה המון אנשים. כנראה שהיא החליטה להקטין את מספר הלקוחות, מי שלא ישלם לה 150, ילך למישהי אחרת וישלם 130. חבל שהיא עובדת במכון הזה ולא מארחת לבד".

אחר כותב: "היו לא מעט בנות שגירו אותי שם. כמובן שיש כאלה פחות אטרקטיביות (אובייקטיבית, ולא עניין של טעם אישי), ללא מעט בחורות היה ריח לא נעים מהפה, אני מניח בגלל תזונה לקויה ואלכוהול שהן שותות כל ערב. וזה היה טרן אוף די רציני. גם לראות - אותן נמרחות על איזה זקן או סתם משהו לא מטופח ואסתטי זו חוויה שמורידה את החשק".

הודעות מזעזעות אלה, כמו רבות אחרות, מזעזעות לא פחות וגרפיות מאוד ומפורטות, הועלו בטאמבלר ובעמוד הפייסבוק ש When He Pas, שמאחוריו עומדת טלי קורל, מרכזת פעילים בעמותת מכון "תודעה", לסיוע לנפגעות ונפגעי תעשיית המין ולמאבק בזנות. הרעיון להקמת העמוד נולד בהשראת אתר בריטי. "לפני כשנה, במהלך חשיפה לחומרים הקשורים לזנות, הכרתי את האתר ,"The Invisible Men" מספרת קורל, "היה לי ברור שמבחינה הסברתית זו בעיטה בבטן. האתר פשוט מציב את הלקוח במרכז. הכרתי את אתרים מהסוג הזה, ואף על פי שהם קיימים באופן פומבי וללא צנזורה באינטרנט, די היה בניתוק הציטוטים מההקשר שלהם כדי ליצור את האפקט שאני אישית קיבלתי כשקראתי בציטוטים של הלקוחות הבריטים".

האם עמוד When He Pas יצליח לשנות את המציאות? הוא בהחלט הצליח לטלטל את כל מי שנחשף ונחשפה אליו לאחרונה. "לכאורה אין פה כל חידוש: כך זנות נשמעת ונראית וכך מדברים עליה", היא אומרת, "החידוש נעוץ בכך שהוא מאתגר דימוי מותנה תרבות בסיסי שלרובנו יש של הזנות כסקס, כיחסי מין. אבל זנות רחוקה מרחק רב מיחסי מין. שירות שמשלמים עליו איננו שקול ליחסים מיניים שנעשים מרצון, בחירה, אינטימיות וחיבה. האתר שממנו אני מעתיקה את הציטוטים איננו איזה אוצר גנוז שהתחבא לו בעומקי האינטרנט. זהו אתר ידוע לגולשים רבים. אני משערת שההלם שאנשים מוכים בו עם קריאת הטקסטים נובע מכך שאני מוציאה את הציטוטים מההקשר של האתר ומציבה אותם בהקשר נקי וניטרלי".