סא"ל ש' יפשוט בקרוב את מדי הצבא. אחרי כשלושים שנה בבטן "הצינור" (כך מכנים אנשי שייטת 7 את הצוללת), הבית הצר והאינטימי שלהם, הוא מסכם תקופה שקשה להיפרד ממנה. שבועות מתחת למים, לעתים בלי להבין היכן הוא נמצא על הגלובוס, לפעמים בלי לדעת מהי מטרת ההפלגה. היו, כמובן, גם מבצעים סודיים שלעולם לא יוכל לספר עליהם, ובוודאי לא להתגאות בהם.
שלושים שנה בבטן הצוללת שמר ש' סודות בבטן שלו. בעולם של שיתוף וצורך מציצני, הוא חי במציאות מורכבת. אולי בשל כך "יומני השייטת", היומנים שכתב ש' לאורך השנים, מספקים מבט לתהליך הריפוי האישי שלו.
"לכתוב זה כמו טיפול", ש' מספר. הוא ולוחמי שייטת 7 מצאו זמן, בעיקר לפני השינה, וכתבו. על החיים בעומק הים במרחב מחיה מצומצם - מקום שמעטים זוכים להגיע אליו.
•••
"סביבת הצינור היא מיקרוקוסמוס שנע יחד איתה", מספר סא"ל ש', "אנחנו דואגים לאוויר שלנו, לחמצן, למים שאנחנו שותים, לאוכל, לבידור ולפנאי. כמו תיבת נח, יש בה הרבה מאוד אנשים, הרבה מאוד חיות, וכולם צריכים לחיות יחד. הפלגה יכולה להיות קצרה, כמה שעות, ועד חודש מתחת למים".
"הצוללת היא למעשה בית", מוסיף ש', "בניגוד לטייסים, אנחנו לא רק משיטים אותה אלא גם מתחזקים אותה, מנקים ומתפעלים בלי עזרה חיצונית. הצוללת חיה במרחק גדול מבסיס האם, יש לה עצמאות מבצעית רחבה כי בחלק\ מהזמן היא מנותקת קשר. גדולתה היא ביכולת להישאר חשאית. כל עלייה מעל פני הים או יצירת קשר עם המפקדה חושפת אותה והופכת אותה לפגיעה".
•••
סא"ל ש' מספר על הנקודה הקריטית בפעילות הצוללת, שבה היא הופכת מניצודה לציידת. "סוד הכוח הוא בחשאיות", הוא אומר, "זהו כלי כבד שנע לאט מאוד. הרעיון הוא לשמור שרדיוס הגילוי של הצוללת יהיה מחוץ לרדיוס התקיפה של האויב, ואילו רדיוס הגילוי של האויב יהיה ברדיוס התקיפה של הצוללת. זה משחק של מעגלים. היתרון שלה שהיא מתגלה רק כשאתה קרוב אליה. צריך כל הזמן להיות במקום שאי אפשר לגלות אותך. אם יחפשו אותי עם מכ"ם, אני צריך להיות בעומק. אם מחפשים אותי בסונאר, אני חייב להיטמע בסביבה. מהרגע שמגלים אותה, הצוללת הופכת למטרה והבריחה לא פשוטה".
•••
"הכתיבה בשבילי היא כמו טיפול", מספר סא"ל ש', "בצוללת אין הרבה פרטיות, אפילו אוזניות אסור. אתה חייב להיות תמיד בהאזנה למערכת הכריזה. יש רגעים בודדים של ישיבה והורדת מילים לכתב. בדרך כלל לפני השינה. חלק מהתרפיה זו כתיבה וחלק שיחות בין חברים. לפעמים אתה כל כך רוצה לספר לאישה, לאהבה שלך, שאתה יושב וכותב. כשאני קורא דברים שכתבתי לפני שנים, אני מרגיש כמו אחד ששומע שיר משנות השמונים. כמו נוסטלגיה".