מי אחראי לסטריאוטופים שלנו, ולמה זה קורה כבר כשאנו בחיתולים

אם עלי, גבר צעיר עם כאפייה ומשקפי שמש, יכול להיות טייס? האם סמיה יכולה להיות עובדת הייטק? האם חרדי יכול להיות מורה למתמטיקה? האם אנו מקבלים מסרים מהורינו בעניין הזה, וכיצד אנחנו מפרשים את אותם מסרים במוחנו?

מחקר ראשון מסוגו בעולם על העברה בין-דורית של תפיסות הלאום מדד באיזו מידה הורים תופסים שוני בין יהודים לערבים, איך התפיסות הללו מועברות, וכיצד, גם בלי להתכוון, מחזקים ההורים את הסטריאוטיפים אצל ילדיהם.

פרופ' גיל דיזנדרוק, החתום על המחקר, ביקש מ-76 זוגות של הורים וילדים, ממשפחות דתיות, חילוניות ומשולבות של יהודים וערבים, לקרוא ספר לילדיהם בני ה-5, כאשר תהליך קריאת הספרים תועד והוכיח לראשונה אמפירית כי הקשר הכי חזק למידה שבה ילדים תופסים יהודים וערבים מושפע במידה רבה באופן שבו ההורים תייגו את הדמויות בספר כ"יהודים" ו"ערבים".

דיזנדרוק, חוקר בכיר, מרצה ומנהל המעבדה לשפה והתפתחות קוגניטיבית במרכז הרב-תחומי לחקר המוח באוניברסיטת בר אילן, ניסה לבדוק עד כמה ההורים הזכירו שמדובר בערבים או יהודים, כמה הכללות נעשו, ומה הקשר בין הרמזים העדינים של ההורה לתפיסת הילדים.

"להורים ולילדים ניתן ספרון ובו 6 עמודים עם תמונות: ערבים עם כאפייה, יהודים עם כיפות, שמות פרטיים בולטים. ההורים התבקשו לספר על הספר לילדיהם בני ה-5, זה הכל", מסביר דזנדרוק איך זה עבד,

"אחר כך תמללנו את מה שההורים אמרו והסתכלנו בעיקר על שלושה סוגים של ביטויים: הראשון - עד כמה הם תייגו ואמרו: הנה יהודי, הנה ערבי; השני - עד כמה הדגישו סטריאוטיפים; והשלישי - עד כמה הבליטו הבדלים בין יהודים לערבים.

דוגמה לכך ראינו בתמונה של אחמד הטייס, כשהיו הורים שאמרו: ערבים הם בדרך כלל לא טייסים. בתמונה אחרת מופיעה אישה בלבוש ערבי מסורתי. שמה סמיה והיא עובדת הייטק. היו הורים שבמקום לדבר על סמיה, השתמשו בשפה כוללנית ואמרו: סמיה היא ערבייה. ברגע שילד שומע שוב ושוב 'יהודים' ו'ערבים', הוא בעצם ממלא את השמות האלה במשמעות".

בתמונות שהוצגו בפני הקטנטנים, צריך לומר, לא היה אזכור מפורש של לאום. היה שם פרטי - אופייני ללאום מסוים, ורמזים ויזואליים שמדובר ביהודי או ערבי. "כל מה שאמרנו להורים הוא לעיין בספר עם הילדים", מחדד דיזנדרוק, "כל פעם ההורה נידב את המידע שמשמעו: 'הנה היהודי' או 'הנה הערבי', כי הוא חשב שחשוב להגיד".

מאוד הפריע לי שאנשים, ממבט חיצוני, מקבלים החלטה מה אתה, ועל פי זה מסיקים המון מסקנות לגביך, לפני שעוד בכלל מכירים אותך. יש מקומות ומצבים כמו פה בארץ שהדבר הזה מוגזם ועלול להביא לדברים יותר חמורים מאשר סתם דעה קדומה".

במחקרו מנסה דיזנדרוק להראות כיצד התרבות מכתיבה לילד את החלוקה. השיח של ההורים כמתווכי תרבות עיקריים, לפי המחקר, משפיע באופן דרמטי. "מה שגילינו הוא שאם ההורה מדגיש סטריאוטיפים לגבי ערבים, אם הוא מביע עמדות שליליות כלפי ערבים ומדגיש את ההבחנה בין יהודים וערבים,זה לא השפיע על התפיסה של הילד.