אנשי הכנרת מקווים לחורף טוב, ובאים בטענות לרשויות המקומיות

ואכן, המספרים העצובים של האגם שמספק למדינה בין רבע לשליש מהמים הטבעיים, מוכרים לכולנו: החל משנות ה-80 נקבע כי הקו האדום יעמוד על מינוס 213 מ'. נכון להיום, אנו מתקרבים בצעדי ענק לאותו קו מאיים, ומפלס הכנרת עומד על מינוס 212.83 מ'.

מיעוט משקעים אינו הבעיה היחידה של המקום. הדייג הוותיק מנחם לב, שפרנסתו ב-36 השנים האחרונות הייתה ונשארה הדגה בכנרת, טוען כי הרשויות לא מעניקות את היחס הראוי למקום: "משרדי הממשלה, ובהם רשות המים ומשרד החקלאות, מתייחסים לכנרת כמו אל בקבוק מים", אומר לב בכעס ומוסיף, "קיבלנו נכס עולמי ונדיר, שידוע בכל העולם וקדוש גם לנוצרים, וחובה לשמור עליו. במדינה לא באמת יודעים מה קורה כאן. רק מי שחי את הכנרת רואה וכואב לו".

עוד טוענים הדייגים כי הם נאלצים להתמודד עם הקורמורנים, עופות אשר טורפים את הדגיגים בכנרת: "משרד החקלאות נתן כסף לבריכות הדגים כדי שיוכלו להבריח את הקורמורנים באמצעים הנחוצים, אז הקורמורנים בורחים אלינו ואוכלים את האמנונים שלנו.

ד"ר דורון מרקל, מנהל תחום כנרת ברשות המים, הגיב לטענות ואמר: "מטרת אכלוס הדגים היא שיפור המצב האקולוגי בכנרת. משרד החקלאות הוא האחראי הישיר לדיג ובכלל זה לדיג בכנרת. מבחינת רשות המים, האכלוס הוא כלי לייצוב המערכת האקולוגית ולשיפור איכות המים. ישנן המלצות של הוועדה והן מאזנות בין שני האינטרסים הללו של שני הגופים.

ההמלצות הן מקצועיות, סבירות וגם מבוצעות הלכה למעשה. מאז 2009 יש שיפור מתמיד במצב אוכלוסיות הדגים באגם, וזה גם בא לידי ביטוי בשלל הדיג".

ממשרד החקלאות נמסר בתגובה: "אנו פועלים זה ארבע שנים לגירוש ולהטרדת להקות קורמורנים באגם הכנרת. השנה מתוכננת גם פעילות משותפת, הכוללת ניטור רציף ומקיף של פעילות עופות אלו באגם, לצד הפעלת קבלן לגירוש מיטבי באזורים הרגישים באגם.

"אכלוס דגיגי הבורי מבוצע על בסיס הנחיות של ועדת האכלוס המשותפת, וכולל שני מינים של בורי, ומושפע הן מהצרכים המתוכננים לטובת האגם, בהיבטים של שמירה על איכות המים וניהול ממשק דיג, והן על בסיס היקף התקציב העומד לטובת הנושא. במקרה של אגם הכנרת, בו הדיג מבוצע על פי תקנות מחייבות לגודל הדגים, ישנה חשיבות מופחתת לסוג הדג המאוכלס ולזמן שבו הוא מגיע לגודל המתאים לדיג".

לא רק קהל הרוחצים והדייגים מתוסכלים ממצב הימה. בעלי הסירות העוגנות בכנרת נתקלים לאחרונה בקשיים, אשר גורמים להם למפח נפש והוצאות כספיות לא מבוטלות.

ערן, תושב העמקים ובעל סירה בכנרת, הסביר כי "בגלל הבצורת הקשה, מרבית החופים נסוגו לאחור, והיום, כשאנחנו צריכים להכניס את הסירות למים באמצעות טרקטור, זה למרחק גדול הרבה יותר. אנחנו כבר ותיקים ומביני עניין, אבל הבעיה היא בעיקר של השייטים הצעירים, שלא מכירים את המצב הזה, ועלולים להיכנס לעגינה במהירות גבוהה יחסית למצב המפלס.

כבר נתקלתי בנזקים שנגרמו למדחס ולחלקים אחרים בסירות של שייטים צעירים, דבר שעלה להם לא מעט כסף ועוגמת נפש. כשהכנרת נסוגה לאחור יוצקים בעלי מועדוני הסירות בטון על שביל הגישה, כדי להקל על הטרקטור להוביל את הסירות אל תוך המים, אבל הכנרת בנויה בצורה כזו שהקרקע שלה מלאה באבנים, ולעיתים נדרשות דקות ארוכות על מנת להוריד את הסירה במקום המתאים לשיט. המצב היום ממש גרוע".

למרות המלנכוליה שפשתה, כך נדמה, בכל מי שמחובר בדרך זו או אחרת עם הכנרת, מסרב לב, הדייג המיתולוגי, להרים ידיים: "כולנו מתפללים ומשוועים לגשם כדי שהכנרת תחזור להיות יפה, שלמה, מלאה ומחייכת, כדי שעם ישראל לא יצטרך יותר לצעוד כדי להגיע אליה, והיא תהיה מושלמת, כמו שהייתה פעם. אנחנו כמו כלה שמתרגשת לקראת ליל כלולותיה".