"לפני שנתיים הוא מת, ואני, בלי לשים לב, מתי ביחד איתו, או לפחות רציתי", התפייט אבוטבול בפרופיל הפייסבוק שלו. "רגע המוות היה מלא הוד משחרר שרציתי גם. רציתי להרגיש את מה שהוא מרגיש... שנתיים שבהן לא היה דבר מלבדו, שבהן רציתי להיות הוא. אברהם האחד! התנתקתי ממשפחתי, מילדי, בלי לשים לב. שקעתי בתוך ענן של ציור ומשחק. ילד נוגע באלים. ילד הולך לאיבוד.
נטשתי את האנשים שהיו הכי קרובים אלי. את הפרחים, היהלומים האלה, כי הרגשתי שאני כמו הנשמה שלו. כל ציפור שעברה הייתה הוא. עד שחטפתי אותה, את המכה. אפשר להגיד שהזמנתי אותה, אבל זה יהיה רק חלק קטן מן האמת. היא הגיעה ממקום בלתי צפוי והכריחה אותי לקרוס אל תוך הבוץ. הרגשתי שאני קרוב לאבד את הכל! לא עוד עמדתי על קרקע בטוחה. התחיל סדק שנפער וגדל ואיים לבלוע אותי לתוכו.
שיר נשארה בארץ לביים סרט על ילדים חולי סרטן. כמה אירוני. ואני לא יכולתי ולברוח יותר, כל כוחותי עזבוני ונשארתי עם חולשה ופגיעות אינסופית, אבל מוכרח לטפל בפרחים האלה, הילדים. שבעה שבועות של בישולים, הסעות, כביסות, שני טיפש-עשרה ושתי מתוקות. החזירו אותי לעצמי".
גם שיר, שכותבת בלוג בסלונה, התייחסה למשבר עם בעלה: "אלון חוזר עוד שבוע, לדעתי הייתי קצת יותר מדי זמן לבד. בדרך כלל הזמנים שבהם אני מתחזקת, זה כשאנחנו בנפרד. כל מפגש בינינו הוא של שני אנשים שהמשיכו לגדול בעולמות מופרדים, אבל אם זמן הפרידה ארוך מדי, אם אתה מגזים, החוקים יוצאים מאיזון, יש החלשה, יש ריחוק שאדם לא משתף באמת את העולם הרגשי שלו, זה הופך לא מעניין. שמה ברגעים הכי קשים שלו הרגשתי שהוא נטש אותנו למשפחה אחרת. הסיבה של הפרידה מאיתנו הייתה הפרידה מאחיו, פרד, אי זוגי, אחד נשאר בחוץ, לבד".
אז עכשיו, אחרי שהודו בתקופה הקשה במרחבים החמימים של הרשת, השניים מאוחדים וחזקים מתמיד, וליאורה הרגישה שהגיע הזמן לוודא שהכל בסדר.
התרעות פיקוד העורף