היועץ הצמוד של רבין חושף את כל הסודות: "הוא חשש מעראפת"

חיים אסא תפס לרגע את הראש כשנזכר כמה זמן עבר מאז אותם ימים שחורים, בחודש נובמבר 1995. כשפחות מתעסקים עם היומן והחיים רצים בספרינט מטורף, אותן יריות קטלניות, בכיכר העירייה, נראות כאילו היו אתמול.

"שבועיים לפני כן אני ונסים זווילי, מזכ"ל מפלגת העבודה, ישבנו אצל יצחק רבין ושכנענו אותו לקיים את העצרת", ד"ר אסא נזכר. "ראש הממשלה לא רצה. חשש שלא יבואו אנשים. אמר ‘אני אעמוד עם המיקרופון, אבלבל את המוח על שלום ויהיו מאתיים איש. זו תהיה בדיחה'. עמדנו בתוקף שיבואו אוטובוסים ויהיה מפוצץ. הוא השתכנע. אני נסעתי לארצות הברית, הידיעה תפסה אותי בוושינגטון. הייתי בשוק".

רשימת התארים של ד"ר אסא, בן ה- 65 , ארוכה, דף ועוד דף ניתן למלא. פילוסופיה, מתמטיקה, חקר הביצועים. מנהל יחידת הסימולציות ומשחקי המלחמה באוניברסיטת תל אביב ובאותם ימים, 19 שנה אחורה, היועץ לביטחון לאומי ואיש סודו של ראש הממשלה המנוח.

"רבין היה אסטרטג", מודיע אסא. "חשב שאם צריך לכבוש, אז צריך. לא חשש מפעילות צבאית. ההסדרים שחיפש היו אסטרטגיים ולא עניין של ‘שלום עכשיו'. הוא לא היה בקטע, לא אהב אותם. אבל היום להגיד ‘רבין' זה נורא. כבר יוסי שריד עדיף. יש לי חברים שכדי לעצבן אומרים ‘אני יגאל עמיר'. לפני 15 שנה לא היו מעיזים להגיד את זה. לכן מה שנקרא ‘מורשת' זה הכל שטויות. רבין היה אסטרטג צבאי- מדיני והוא היה טוב".

"חשש ממנו כל הזמן. חשש שהוא עובד עלינו ויעשה תרגילים מלוכלכים. בהסכם שנחתם בוושינגטון, בבית הלבן, עמדו על הבמה רבין, קלינטון, פרס וערפאת. התחילו לחיצות ידיים וערפאת לחץ את היד של רבין לחיצה ארוכה ואחרי זה עבר לפרס. רואים את רבין אומר משהו לשמעון. הייתי ביציע, לא שמעתי, אבל הבנתי שהוא אמר ‘תראה מה הוא עושה לנו'. לא סמך עליו. ידע את הבעייתיות בשליטה של אבו עמאר על הפלסטינים. אם היה לנו הסכם עם הסורים, היחסים האלה היו יותר מוצלחים. זו הייתה טעות שלא עשינו הסכם עם סוריה אפילו חצי שנה, או שנה יותר מאוחר".

"כן, אבל הכניסו לו לראש ששני הסכמים בקדנציה אחת זה יותר מדי. יעיפו אותו מהשלטון. אני חשבתי שכדאי לסגור עם הסורים, ואז עם הפלסטינים יהיה לנו קל יותר. צריך להבין שדמשק אכלסה את כל ארגוני הסירוב הבעייתיים. פה היה נגמר חיזבאללה והיינו מרחיקים את איראן. תכתוב את זה וכל הימנים יקללו את אמא שלי. יגידו 'תראה מה קורה שם היום'. לא יודע אם המצב היה שונה, אבל הצבא הסורי היה כמו המצרי - אמריקאי, מערבי ומי שמחזיק אותו היום אלה הרוסים והאיראנים".

"החברה הישראלית עברה כמה נקודות טראומה קשות מבלי להיכנס אליהן. היום זה רבין ההוא עם אוסלו והשמאלנים שדפקו את המדינה. אני זוכר שהלכתי בבריכה ופגשתי מישהו שאמר לי שלום. המשכתי ללכת ושניים שהיו איתו שאלו מי אני. הוא ענה 'שמאלן, אבל בסדר'".

ד"ר אסא שותה מהקפה, לפעמים שוקל מילים. בכל זאת הוא משמש כיועץ אסטרטגי, מתערבב לא פעם עם הפוליטיקה המקומית ומי יודע אולי ייצא לו לעבוד עם אחד מהמושכים בחוטים, אבל הוא לא מתאפק. "המערכת הפוליטית בארץ, בשפת הילדים הצפונים, היא פרטאץ' אחד גדול", הוא אומר.

"זו לא מערכת פוליטית אמיתית. למשל בלייבור פוליטיקאים מתפתחים מגיל צעיר. פיתוח עמדה עצמאית והיכולת להציג אותה. פוליטיקה זה סיפור. כמו שתבקש ממני להטיס חללית למאדים. אני יכול? היא תתרסק אחרי מטר. כאן לא מבינים שהעסק מורכב ומהבחינה הזאת הליכוד מאורגן יותר. היה מסוגל לייצר דורות של פוליטיקאים מובילים כמו א רדן וסער וק ודם את מרידור וביבי. כמו בקבוצת כדורגל כשמעלים שחקנים מהנוער. במפלגת העבודה זה לא קרה. מה שראינו אלה הצנחות של גנרלים וסלבריטאים וזה לא מספיק. זה לא מספיק שהצד השמאלי יעמוד ויצרח 'שתי מדינות לשני עמים'".

"לקח לו זמן. הוא אמר ‘אני לא מסוגל להיות עכשיו מנהיג. תנו לי חמש שנים בארצות הברית כשגריר'. הוא הוציא את עצמו, וגם הקדנציה הראשונה לא הייתה שיא ההצלחה. אחרי 15 שנים בפוליטיקה כשהלך שמאלה, ימינה, נפל וקם - אז הוא היה בשל. ידע מה הוא רוצה ולאן כדאי ללכת. גייס את המשאבים הפוליטיים, לא כמו היום כשפוליטיקאי מגייס עמדות כדיל בהישרדות. נגטיב טוטאלי שמוביל את המדינה לניווט עיוור. אני חושש שאין היום בישראל מנהיגות פוליטית שיודעת מה לעשות".

"יצחק שמיר, בסוף שנות ה-80 תחילת ה-90 , ידענו מה הוא רוצה. הוא לא רצה שום מגעים. אני יודע מה רבין רצה, כולנו ידענו. היום כולם רוצים להיות ראשי ממשלה, אבל לא מבין למה. מה אתה רוצה לעשות שם? ביבי שנים ראש ממשלה ומה? בלבל את המוח על איראן. אני שם לב שכל פעם שקמה מחאה אזרחית, איראן עולה לכותרות. תרגיל פיזיקה. בקבוק נופל מקומה 15 לרצפה, אתה יודע שהוא יתנפץ. בדיוק כמו פה. מחאת ה'מילקי', כחלון אומר משהו והופ איראן. בואו נקבור אותם עם איראן".

"עברנו לעולם של עסקנים ולא מנהיגים פוליטיים. מנהיג פוליטי צריך לדעת לחיות בעולם של עסקנים ולהבין אותו. בתחום החברתי הוא חייב לדעת מי היריב ולהעמיד תזה מולו. לעדכן את תפיסתו מול המציאות ולהילחם עליה. זו פוליטיקה בשבילי והשאר זה סתם. אבל אנשים מחפשים ג'ובים. נורא קל להתאהב במנעמי השלטון. אתה יורד מהמטוס בניו יורק במדרגות מיוחדות, ישר מעבירים אותך למכונית שרד וכמו איזה קוף לוקחים אותך לבית מלון. ממש כיף. הולך כמו תרנגול הודו. אז מה, להפסיד את זה?".

"לא נכון. אני יכול להגיד לך על רבין ויש שני עדים, כי הוא אמר את זה לידם. הייתי האסטרטג של קמפיין הבחירות ב-92' והוא אמר ‘אם אנחנו לא משיגים בלוק של 61 מנדטים, אנחנו שמים מפתחות על השולחן'. בלוק של שמאל עם ערבים. חשבתי שאין סיכוי. אמרתי לו ‘אני לא יודע איך עושים את זה' והוא ענה ‘אז מפתחות על השולחן. הרי מה אתה, רוצה שנשב כל היום ונלך מכות? אני יודע מה אני רוצה לעשות'. זה כל הסיפור. סיימנו עם 44 מנדטים, מרצ עם 12, והערביות הביאו עוד חמישה. הוא ידע מה הוא רוצה לעשות. שרון ידע מה הוא רוצה לעשות ולא כדי לשרוד. אלה שני אנשים מעל גיל 70 שהבינו איפה אנחנו חיים. היום אנחנו לא במצב הזה. אין מישהו שאומר ‘אני רוצה ככה ובגלל זה אני פועל'".

"לא יודע. יש כאלה שטוענים שהוא היה מפסיד לביבי. זה תרגיל קשה מדי, אבל לא רואה במרכז שמאל מישהו שקם ומציג תזה כמוהו".

"בבחירות 92' היה ברור לאלה שניהלו את הקמפיין שיהיה משבר, רק צריך לאתר אותו. איתרנו אותו חודש וחצי לפני הבחירות. תחילת השידורים הטלוויזיוניים הייתה איומה. צללנו בסקרים. אני זוכר שבאתי ואמרתי שאת הקמפיין צריך לעצור מיד ולעבור לקמפיין מהיום להיום. כל לילה כותבים את הקמפיין של מחרת. היה צריך לקבל החלטה. מדובר בעשרה מיליון שקל שילכו לפח. כמובן שאלה שעשו את הקמפיין אמרו שהצעד לא נכון, אבל לרבין לקח כמה שניות והחליט שמכינים חדש. זו החלטה שרק מי שנכנס לפרטים יודע לקחת. לפרס הייתה נקודת שבר בקמפיין, אבל הוא לא ראה אותה עד שנפל. טרגדיה גדולה לכולנו".

"על מה אתה מדבר? פיטרו אותי כי אמרתי שהוא הולך להפסיד. ב-96' התבקשתי על ידי אהוד ברק ופואד לנתח את הסקרים. הגעתי לתוצאה. אני זוכר שבעיתון 'הארץ' פרסמו שחיים אסא חזה שביבי ינצח ב-1% ופרס הוביל אז ב-10%. פואד וברק הודיעו שאני מפוטר. אמרתי ‘סבבה'. איפה הייתה נקודת השבר? האסטרטג של הליכוד יצר אותה עם ‘פרס יחלק את ירושלים'. ראיתי את העקביות ואמרתי שחייבים לשבור אותה. זה נראה להם שטות. שמעון דיבר איתי, אבל לא הייתה לו היכולת, כמו רבין, לעצור ולהגיד ‘אני הופך הכל'. מה שקרה לשלי יחימוביץ' בבחירות האחרונות, והזהרתי אותה".

אולי באמת צריך להקשיב לחיים אסא כשהוא מזהיר. ב-2005 הוא הוציא עם ידידיה יערי, מפקד חיל הים לשעבר והיום מנכ"ל רפא"ל, את הספר "לוחמה מבוזרת", על צורת הלחימה החדשה שבה אנחנו נתקלים בשדה הקרב. רגע אחרי צוק איתן השניים הוציאו מהדורה מורחבת ומעודכנת - "ללחום אחרת", וזה מתקשר גם לספר "כשמרקס וניטשה נפגשו בכיכר תחריר", שאותו אסא כתב לבד.

נורות האזהרה מופיעות שם בגדול. "התחלנו לחשוב על הנושא ב-2002", אסא מספר. "בעיטת הפתיחה של התפיסה המבוזרת, ברמה המבצעית, הייתה כששתי חטיבות במבצע חומת מגן כבשו האחת את ג'נין והשנייה את שכם. המון פעילויות במקביל בתוך עיר. אני הצקתי בנושא לבוגי יעלון, שהיה הרמטכ"ל, והוא מינה צוות חשיבה שהייתי בתוכו ובראשו עמד ידידיה יערי. אנחנו עומדים היום מול אויב נעלם, בעייתי. יריב שאני לא יכול לבוא נגדו ליניארית, כי אז הוא יקרע אותי. עלה הרעיון שנעבוד מבוזר. מה זה אומר? מגדירים את נקודות הכוח של האויב ומתנפלים על המון מוקדים בו זמנית, בכוחות לא קטנים, כך שתמיד יש לנו יתרון מבחינת גודל, מכים מה שחשוב ועפים החוצה".

"לא צריך יום לימודים ארוך כדי להבין שעוד חמש-עשר שנים כל הגלים האסלאמיסטיים יוכלו להביא משהו גרוע יותר מדאע"ש. האנשים שם יושבים על ניכור ובמקומות שבהם אזרחים מרגישים שהעולם חרא ואין מה להפסיד. פעם חיו בעולם שבו עושים מה שהאבא אומר. מובארק אלוהים? אז הוא אלוהים. עכשיו הוא סתם קצין שהחליט להתחפש לאלוהים. אני מאוד מקווה שהמערב יצליח לבלום את דאע"ש, אבל גם אז לא צריך להירגע, אלא להבין שיבוא גל חדש".

"האמריקאים אמרו 'כמה מזוקנים עם טנדרים שנלחמים כמו משוגעים'. יש בעיה בצורת הלחימה הזאת. קשה להכניע, אבל אפשר לעשות מה שנקרא אצל האמריקאים 'מצב משופר'. בקרה של גובה הלהבות, לאחוז בהן כמה שניתן, שלא יגרמו יותר מדי נזק, ולקוות להצליח לייבש בעזרת פעילות מדינית, פוליטית ותרבותית. בסופו של דבר מדובר באנשים שדאע"ש אוסף מהרחוב. צריך לשנות את המצב שרופא מצטרף לארגון, כי אני בטוח שהוא לא חיפש שם רפואה חדשה. אנחנו צריכים להשתחרר מהתדמית של מדכאי פלסטינים. מחשבה אסטרטגית ולא בגלל שאני רודף שלום. לשנות דיסקט. אנחנו רואים מה קורה ומבינים מה יכול לקרות. הפעילות הקריטית צריכה להיות 30% צבאית ו-70% פוליטית-תרבותית".

"חוסר הסנכרון בין הדרג המדיני לצבאי הוא דבר שבעוכרינו עוד מ-82'. בגין ושרון לא היו מסונכרנים בכל הסיפורים של ה-40 קילומטר, וזה המשיך. להגדיר מצב סיום מול כוחות הפועלים בשיטת גרילה זו בעיה שעלינו עליה לפני עשר שנים. אז עלתה המחשבה שאולי כדאי מערכה שקטה. כשאתה מפציץ עם מטוסים וטנקים כל העולם מתהפך, אבל כשאתה עושה פעילות שקטה, זה עובד אחרת. אריק שרון עם ה-101 עשו משהו ברמת לול תרנגולות. צריך משהו הרבה יותר רחב ומשמעותי. הכל ברמת כוחות מיוחדים".

"זה רע מאוד שבאסטרטגיה עוסקים גנרלים. זה משפט קשה, אבל אסטרטג עדיף שלא יבוא מהצבא. אסטרטגיה היא מקצוע, כמו שגנרל הוא לא בהכרח פוליטיקאי. מחשבה אחרת לגמרי. ב-73' הייתה פרדיגמה שאמרה שהמצרים לא יעזו למרות שראו אותם מתאמנים עם צינורות מים מול סוללות עפר. זה יתרון של אסטרטגים אזרחיים. הם אמורים לחשוב גם על אפשרויות נחותות טכנולוגית וכאן נפלנו עם המנהרות.

"אם מישהו היה בא ודורש פתרון מחר בבוקר, היו מוצאים. אני לא רוצה להישמע כמו הנביא ירמיהו, מטיף בשער. לדעתי הצבא עשה את העבודה במלחמה האחרונה, אבל הסנכרון בין הדרג המדיני לצבאי היה בעייתי, ואני מאשים את המדיני, לא עד כדי ועדת חקירה. צריך ללמוד לקחים ולפתח דיון ציבורי איך מתמודדים עם מה שמחכה לנו מעבר לפתח. זה הכי חשוב".