לא בכל יום מקבל עיתונאי זכות להצצה נדירה אל תוך קרביהם של ארגוני גרילה חמושים כדוגמת אלה הפועלים בעיראק ובסוריה. לשליחתו של ערוץ 4 הבריטי קרה אף יותר מזה. היא זכתה לבקר במעונו של אבו-בכר, לוחם צעיר בגדוד אל-מוהאג'ירון, אחד מארגוני הג'יהאד שלוחמים בסוריה. שם, בבית הצנוע והמרוקן מרהיטים, היא מצאה אטרקציה עיתונאית נדירה: את אשתו.

בכתבה מרתקת בת שמונה דקות ששודרה באחרונה ניתנה לצופים הזדמנות להציץ לתוך חייה של מרים, אישה צעירה ותאבת מוות בשנות ה-20 לחייה. לא על מותם של אחרים משוחחת מרים עם בחיר לבה מול המצלמה, אלא על מותם שלהם. היא בריטית, הוא שוודי. שניהם מוסלמים שהתאחדו בסוריה, וכמו שהוא אומר בסיומה של הכתבה: "אשתי בהריון בחודש החמישי. הלוואי שאראה את התינוק לפני שאגיע למות קדושים".

כיצד נראית רעיית לוחם ג'יהאד בן המאה ה-21? פניה מכוסות לגמרי, למעט עיניה המציצות מהן. כפות ידיה עטויות כפפות שחורות, מפאת הצניעות. היא מתגעגעת לאוכל של אמא, לעוגות ולמסעדות הסיניות, אבל, השבח לאל, בסוריה יש מרכולים, ושם היא מוצאת את מזונם. לקניות היא יוצאת במכונית, עם הקלצ'ניקוב הצמוד, כמובן. את בעלה היא מאיצה להצטיין בלחימה, כי הרי צריך לשחרר את הארץ מן השלטון הכופר. ביניהם הם מדברים אנגלית.

"אינני סובלת דיכוי, ולו הייתי חושבת שהאסלאם היא דת מדכאת, לא הייתי מוסלמית", היא אומרת, "בבריטניה לא מצאתי מישהו שהסכים להקריב את חייו בעולם הזה למען חיים בעולם הבא. השבח לאל, הוא הביאני לכאן, להכיר את אבו-בכר".

ובמה עוסקות השיחות שלהם? בעינייני קריירה, נקרא לזה. אחד מרגעי השיא בכתבה מתאר שיחה ביניהם, בעודם יושבים על מזרן על גג הבית, ותינוקם מתרוצץ לידם. בסמיכות להם מונחים כלי הנשק. "הקלצ'ניקוב שלי טוב משלך", אומר לה אבו-בכר, "יודעת מדוע? כי הקת שלו עשויה מעץ". "שלי קטן יותר", היא עונה. "נכון, כי הוא נועד לשמש אותך בצאתך לקניות. שלי, כדי להילחם", הוא אומר לה, והיא מגיבה: "או-קיי, אבל כשאני יורה, שלי טוב יותר. הוא יותר נוח".

חובה להחזיק מיקרוגל

ארגוני הג'יהאד הסלפים, בראשם "המדינה האסלאמית", המכונה בלשון קיצור דאע"ש, גילו את האישה. בשנה האחרונה מתפרסמים סיפורים רבים על נשים שהצטרפו למשפחה הלוחמת, כנושאות בעול הצבאי, או כבנות זוגם של לוחמים. לאוכלוסייה הזו מוקדש סרטון וידיאו מבית היוצר של דאע"ש, שיצא בשבוע האחרון ומטרתו להפוך אותה לאשת לוחם טובה יותר. הקריין פונה ישירות לרעייתו של לוחם הג'יהאד בעצות שנועדו להפוך אותה לרעיה טובה יותר. חלק מלוחמי הארגונים הללו נישאו בעודם אוחזים בנשק, ויש בהם שהביאו את נשותיהם וילדיהם לחיות לצדם, כמו מרים ואבו-בכר.

הסרטון, שמסריו דלים למדי, מזכיר ספרים לעקרת הבית שהתפרסמו בישראל בשנות ה-50 וה-60. הוא כולל טיפים במספר תחומים: בישול, הלכה אסלאמית ובלדה לחובשת - המלצות להחזקת ציוד עזרה ראשונה בבית, והוא נחתם בעצה ללמוד עריכת וידיאו, כדי שתוכל לסייע בהפקת סרטי התעמולה של הארגון. הסרטון הוא בערבית, אף שבארגונים הללו משרתים גם מוסלמים שאינם ערבים, למשל צ'צ'נים, טורקים, וכן יוצאי מדינות במערב, רובם צרפתים, גרמנים, בריטים, אמריקאים ואוסטרלים.

"לתומכי המנצחים ולמהגרות האהובות", נשמע קולו של הקריין בהקדמה לחלק הקולינרי, "מי ייתן ואלוהים יברך את מאמציהן ויגמול להן. אנו מקדישים את המתכון הראשון הזה לגיבורים בקו הראשון".

מי שציפה לארוחת מלכים, כמו שמגיע למוג'אהד (לוחם קודש) אמיתי, יתאכזב למצוא שם המלצה להכנת קינוח פשוט. על המסך מתגלים תמרים, ובדקות הקרובות מסביר הקריין לאישה המרותקת כיצד להכין כיסוני תמרים. "זהו מתכון מהיר וקל שאפשר לקחתו עם הקפה, שירענן את המוג'אהדין. אפשר גם בתוספת מים, והוא טוב במיוחד בין קרב לקרב. הם (התמרים) מכילים קלוריות רבות, ולכן ביכולתם לחזק את כוחו של המוג'אהד".

מהתמרים עוברים לעבודת הבית. האישה מתבקשת להחזיק בביתה מיקרוגל, מקרר וכיריים לבישול, ולא לשכוח את ערכת התפירה. זו כוללת מכונה ניידת (לוחמי דאע"ש נוהגים לנדוד, שהרי הכופרים קיימים בכל מקום), סרט מדידה, מספריים ומחט.

ארגון "המדינה האסלאמית" הפך לאחרונה לאטרקציה גם בעבור לוחמות. בפברואר הקים הארגון גדוד נשי, הכולל 60 לוחמות מתחת לגיל 25. תפקידן לבדוק נשים במחסומים ולאכוף את החוק המוטל על נשים באזורים שנכבשו, בעיקר בכל הנוגע לכיסוי פנים או כיסוי ראש. גדוד הנשים החלוצי נקרא "אל-חנסאא", על שמה של גיבורה מיתולוגית. אל-חנסאא הייתה משוררת בת המאה השביעית, שהתאסלמה בימי מוחמד. בקרב אל-קאדסיה בשנת 635, שבו הביסו המוסלמים את הפרסים, נפלו ארבעת בניה. אל-חנסאא, מספרת האגדה, לא נתפסה לייאוש ומרירות, אלא הודתה לאלוהים שהעניק לה את הכבוד. במסורת הג'יהאדיסטית היא מכונה "אם השהידים".

גדוד הנשים הקרוי על שמה איננו המסגרת הראשונה שמאגדת נשים מוסלמיות למאבק ג'יהאדי. עוד לפניהן התגייסו נשים למלחמה ברוסים בצ'צ'ניה, באפגניסטן, וגם במסגרת ארגון אל-קאעידה בעיראק, ששלח מתאבדות להתפוצץ על הכוחות האמריקאיים והאוכלוסייה השיעית. אבל זו הפעם הראשונה שנעשה הדבר במספרים גדולים יחסית ובמסגרת מאורגנת.

לפני כחודשיים התפרסם בעיתונות העולמית סיפורה של אקסה מחמוד, בת למשפחה מוסלמית מגלזגו, סקוטלנד, שיצאה למחוז חאלב בסוריה. שם היא נישאה ללוחם "המדינה האסלאמית". מחמוד, בת 20, עזבה את ביתה לפני שנה, ורגע לפני כניסתה לסוריה, התקשרה להוריה מטורקיה ובישרה להם כי מטרתה להקריב את חייה למען אלוהים. "אפגוש אתכם ביום הדין", אמרה להורים ההמומים באותה שיחת טלפון, "אקח אתכם בידי ואביאכם לגן עדן".

אמה, חאלדה, התחננה לבתה בשידור טלוויזיוני שתחזור הביתה. בתגובה היא למדה כי הבת, כמו כל אחד מבני משפחת דאע"ש המורחבת, זכתה לכינוי משלה - אום ליית' (אם האריה). בדיעבד התברר להוריה כי בתם הכירה את בחיר לבה באינטרנט, וכמו עשרות צעירות כמוה, חלקן אף בריטיות, החליטה לחצות יבשות וימים והגיעה אליו במטרה להינשא לו.

הכל מהיר

בפורומים המזוהים עם החוגים הסלפים באינטרנט מתנהל ויכוח בחודשים האחרונים, האם נשים מוסלמיות צרייכות להוציא לפועל את ה"הִג'רה" (הגירה), ביטוי אסלאמי שמשמעותו כבדה וחורגת מפירושו המילולי. בהיסטוריה של האסלאם, ההג'רה היא עקירתם של הנביא מוחמד ותומכיו, המוּהַאג'רון, מהעיר מכה לאל-מדינה, מפאת רדיפותיהם של אנשי העיר. בתום עשור בלבד התחזק כוחו של צבא מוחמד; הוא שב וכבש את העיר הקדושה מידי רודפיו, ומשם החל להתעצם. במעשה ההג'רה, שקרה לפני 1,436 שנים, נפתחת ספירת השנה המוסלמית.

הפולמוס מתקיים בעיקר בקרב פוסקי וחכמי הלכה אסלאמית בצ'צ'ניה וברוסיה. רבים מהם טוענים כי האישה המוסלמית הטובה צריכה לנהוג כמו אחותן הסקוטית, להשיל מעליה את הפחד ואת המוסכמות ולצאת לשדות הקרב של הלבנט, כדי לשמש אשת חיק בעבור לוחמי הג'יהאד. פסקי ההלכה של חכמים אלה מתירים לצעירות לעשות זאת אף בניגוד להסכמת הוריהן. אחת כזו היא סעדה דדורקבה, בתו של ראש מחלקת ההגירה בממשל הצ'צ'ני. היא לא שאלה את פי אביה, יצאה לחאלב ונישאה לבחיר לבה, לוחם דאע"ש. מתנגדי המעשה טוענים כי על הנשים הצעירות להישאר בבית ולמצוא חתן בקהילותיהן, מאחר שגם צ'צ'ניה, אדמה אסלאמית כידוע, בוערת במאבק נגד צבא הכופרים של פוטין.

כך או כך, אצל נשות דאע"ש הכל מהיר וקצר מועד. המסע לשדות הקטל, ההורות ובסופו של דבר גם החיים. אם זה מנחם מישהו, מספרן בטל בשישים: מניין הנשים המיליטנטיות כדוגמת מרים או אקסה מחמוד, שנשואות לחמושי הג'יהאד או לוחמות בשורות הארגונים האלה, אינו עולה על מאות בודדות.

הטובות לג'יהאד: כשדאעש גילה לראשונה את האישה

אחרי שהפך לאטרקציה בעבור מתגייסות מערביות צעירות, הארגון מציג בסרטון חדש שלל עצות להפיכתן לרעיות לוחמים תומכות ומסייעות. ויש גם מתכונים