נכדו של ז'בוטינסקי מפתיע: "אולי אתמודד בבחירות הבאות"

קיץ מטלטל ומפעים עבר על זאב ז'בוטינסקי, בן העשר וחצי, ב-64'. לפתע הוא ניתק מהחופשה השנתית מבית הספר באדיס אבבה, בירת אתיופיה, שם שהה עם משפחתו בשליחות, ומצא את עצמו, כמעט ללא התראה מוקדמת, בלב התרחשות המונית בניו יורק. "זאת הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי שהרגשתי בעצמות שסבא באמת היה איש מיוחד", הוא מספר בביתו, בתמרת, בלב עמק יזרעאל.

הסבא של זאב הילד היה זאב ז'בוטינסקי, מנהיג התנועה הר־ וויזיוניסטית, שעל שמו נקרא. הקיץ מלאו 50 שנה להעלאת עצמותיו ארצה באירוע מרגש, אפוף הוד בית"רי. ערב עיון וזיכרון לציון יובל למבצע, שעמד להיערך אז במכון ז'בוטינסקי בתל אביב, ונדחה בעקבות מבצע צוק איתן, ייערך הערב שם, כשבין נושאי הדברים נכדו של המנהיג הנערץ.

"כשהגענו לניו יורק, הוצאו מקבריהם סבא זאב וסבתא יוהנה, בדרכם למנוחת עולם בירושלים, פתאום התחילה סביבנו מהומה, כשמאות באו בהתרגשות לפגוש את הורי", משחזר הנכד, "ישר נסענו לטקס בבית הקברות שממנו הוצאו ארונותיהם, ושם נותרו המצבות בלבד. אחר כך הגענו לטקס אשכבה בבית הכנסת הגדול בניו יורק ובאמצעות רמקולים העבירו את הקולות מהטקס. בין ההמונים פילסו כמה בית"רים חסונים לאחותי קרני ולי את הדרך לבית הכנסת.

ז'בוטינסקי הנכד נולד בחיפה, כבנם של ד"ר ערי ז'בוטינסקי, מרצה למתמטיקה בטכניון, שנשלח ב-63' על ידי משרד החוץ לשליחות אקדמית באדיס אבבה, ושל אביבה, מיקרוביולוגית במקצועה. הוא למד בבית הספר הריאלי בעירו ושירת בחיל האוויר כטייס מסוקים. כיום, בגיל 60, הוא מהנדס מחשבים, בוגר הטכניון, ממייסדי תמרת ומחלוצי תעשיית ההייטק בארץ. רעייתו, ענת, עוסקת ברפואה משלימה, ולהם ארבע בנות ובן זקונים, שלו הם קראו יאיר, על שם מנהיג הלח"י אברהם שטרן ("יאיר").

הוא לא זוכר שאצלם עשו עניין בבית מהייחוס המשפחתי. בנעוריו דווקא היה פעיל בצופים ולא בבית"ר. המצב לא היה קל. "סיפור המילקי הוא לא מהיום", מעיר ז'בוטינסקי, "לפרנסת המשפחה, אבא לא יכול היה להסתפק במשרה בטכניון ולכן גם לימד בשלוחה שלו ובבית הספר הריאלי, מה שאפשר לימודי חינם שם לאחותי, קרני ולי".

הלחץ הכלכלי השפיע, קרוב לוודאי, על בריאותו של ערי ז'בוטינסקי, שלקה בלבו ונפטר ב-69' בגיל 59, כשחי שנה פחות מאביו המפורסם, שנפטר בשנת 40' בגיל 60. מעבר להילה שאפפה את אביו, הקריירה הפוליטית של ד"ר ערי ז'בוטינסקי הייתה קצרת ימים. הוא כיהן בכנסת הראשונה בלבד, ובמהלכה פרש מסיעת החרות עם עמיתו, חבר הכנסת הלל קוק, ולקראת תום הכהונה הקצרה של כנסת זו, כשנתיים וחצי, פעל כסיעת יחיד.

"הם התנגדו לפיזור האסיפה המכוננת, שלה הם נבחרו, ולהפיכתה לכנסת הראשונה, במהלך שמנע ניסוח חוקה לישראל ועל זה אנחנו אוכלים חצץ גס מאוד עד היום", הוא קובל. "אבא צדק אז במאה אחוז", משוכנע ז'בוטינסקי הנכד, "בהיעדר חוקה מוסד דרת אין היום במדינת ישראל מערכת חינוך אחת, אלא שש או שבע; במקום מערכת בריאות אחת, נהיו חמש קוד פות חולים, שמהן אחת קרסה; בהיעדר החוקה נמשך הוויכוח אם אנחנו מדינה ציונית או מדינת כל אזרחיה, גם אין שירות חובה בצבא לכל ושוויון בנטל.

"הכל תוצאה של החלטה מפא"יניקית טיפוד סית לא להחליט, שעליה ניצח בן גוד ריון, כשלא רצה להתעמת עם שותפיו לקואליציה. אשר לאבא, דאגו מי שדאגו שלא ייבחר שוב לכנסת". כילד, לא היה זאב ז'בוטינסקי מודע למאמצים שנעשו להעלאת עצמותיו של סבו ולא קרא באדיקות את ספריו. כשבגר, מראש לא פנה לקריירה פוליטית. "לא מצאתי בזה עניין", הוא מנמק, "כנראה אין לי עור של פיל, מה שצד ריך פוליטיקאי, ולמזלי הבחנתי בזמן שההייטק תפור טוב יותר למידות שלי".

ב-2008 צץ לשעה קלה בעמודי החדשות. במסע לגיוס כוכבי חוץ לרשימת הליכוד לקראת הבחירות לכנסת ה-18 צד נתניהו את נכדו של מנהיג בית"ר, וכמו עם שחקני החיזוק האחרים דאג להצטלם עמו לתקשורת. המחזה החגיגי הסתיים בפיאסקו מהדהד. בפריימריז בליכוד מצא עצמו זאב ז'בוטינסקי מדורדר למקום ה-43, המאוד לא ריאלי, מיד אחרי עוזי דיין.

ז'בוטינסקי טוען שלא לקח את המפלה קשה מדי. "זה בגלל השיטה", הוא מסביר. "מהרשימה המרכזית נבחרו עד המקום ה-20. ממנו והלאה נבחרו נציגי המחוזות ומגזרים שונים. אנחנו, יתר אנשי הרשימה המרכזית, נדחפנו אל המקום ה-40 ואילך. בסך הכל 7,000 חברי מפלגה הצביעו בעדי, לאחר שהיו לי רק שבועיים לעבודת שטח, שבה התרוצצתי לבד ובלי תקציב. חלק מבני משפחתי חשו הקלה גדולה על שנשארתי בחוץ".

"זאת לא משאת חיי כרגע, אבל איש מאיתנו לא יודע מה צופן העתיד בחובו".

בראיון שערכתי עם ז'בוטינסקי הנכד בעבר הוא התריע: "אם תאושר חלילה תוכנית ההתנתקות של אריאל שרון, יוחמר מצבנו הביטחוני לאין שיעור!" והוסיף: "הפלסטינים אומרים בגלוי שבכוונתם לגרש את היהודים מארץ ישראל ולהקים במקומה מדינה ערבית". כיום הוא מגיב בסרקזם לדברים שאמר אז "היום הם כבר לא רוצים מדינה, אלא ח'ליפות אסלאמית, דבר שלא יכולנו אז להעלות על הדעת. נכון שחמאס שולט כעת ברצועת עזה, אבל זה רק זמני, כשדאע"ש כבר בחצי האי סיני.

"השאלה הייתה אם למגר כליל את חמאס בצוק איתן או לדחות את זה לעתיד ולהגיע לאותה תוצאה במחיר הרבה יותר גבוה. אין שום סיכוי להגיע לאיזשהו הסכם עם החבר'ה האלה, כשהאסלאם הקיצוני צובר עוצמה בכל העולם.

"בכל מקרה, את מחיר ההתנתקות שיד למנו בקיץ האחרון, כשהפלסטינים ירו רקטות ממקום יישובי גוש קטיף בעבר", מוסיף ז'בוטינסקי, "ההתנתקות הייתה שגיאה קשה של ראש הממשלה שרון, שבעבר תרם רבות לביטחון המדינה. אני חושש שעל כך נשלם עוד יותר, כשאד נחנו עלולים למצוא את עצמנו במדרון חלקלק, לאחר שנודע על ערבים ראשוד נים מכאן שהתגייסו לשורות דאע"ש".

הוא מצדד זה מכבר בעונש מוות למחבלים עם דם על הידיים. "כל מי שמחליט שמותר לו לבצע פשע מלחמה של הרג אזרחים הוא בן מוות", קובע ז'בוטינסקי, "זה לא מתוך נקמה, אלא מתוך הבנה שבד מזרח התיכון כך עובדים הדברים".

"בלי ספק ראש הממשלה השלישי לוי אשכול. הוא ראה קדימה את האיום המתפתח ממדינות ערב. כדי לעמוד בו, הוא בעצם הוציא לחם אפילו מפיותיהם של ילדים רעבים בבית שאן כדי לצייד את צה"ל בצורה הדרושה ולאמן אותו כך שבמלחמת ששת הימים מדינת ישראל יכלה לנצח במלחמת בזק. אשכול חסך היכן שניתן כדי לשמור על חיי כל העם. אלמלא כן, ספק רב אם היינו מנצחים".