היועצת לשעבר של ברק עוברת לטלווזיה

אורנה אנג'ל, היועצת לשעבר של אהוד ברק, לא מודה בזה בפה מלא אבל בבחירות הבאות לא מן הנמנע שהיא תתמודד על מקום בכנסת. עם או בלי קשר, כסוג של תזכורת לציבור היא מפציעה בימים אלה בטלוויזיה בתוכנית אקטואליה יומית חדשה בערוץ 20 , ששמה "הפטריוטים" (כל יום ב-21:00).

מדובר בתוכנית פאנל, בהנחיית אטילה שומפלבי ואראל סג"ל, ובהשתתפות נבחרת פאנליסטים מכובדת, שעמה נמנים, מלבד אנג'ל, גם עירית לינור, בן דרור ימיני, קלמן ליבסקינד, אריה אלדד, מאי גולן ואחרים. כל אחד מהדיונים, שיעסקו בענייני השעה, יוגבל לשלוש דקות, ובסיומן יושמע הגונג, המסמן את האות לעבור לדיון הבא.

"שיח פתוח ותרבותי בין אנשים המגיעים ממקומות שונים, ממגזרים שונים וממעמדות שונות הוא הכרחי להמשך הקיום שלנו בארץ, והתוכנית מאפשרת לעשות את זה", מסבירה אנג'ל את ההחלטה להשתתף בתוכנית, "בנוסף, המחויבות שלי לגישת הקיימות מעודדת אותי לנסות ולחשוף כמה שיותר אנשים לשפה חדשה - פחות כוחנית, פחות מונחית מאגו, ויותר מכילה ומשתפת. זו שפה, שהופכת שגורה בעולם המערבי, אבל בישראל עוד לא מבינים אותה".

באילו נעליים היא משתתפת בתוכנית? גם אנג'ל לא ממש יודעת. "צריך לשאול את העורכים והמפיקים של התוכנית", אומרת אנג'ל, "אני מניחה שהחליטו להזמין אותי כי חשבו שלמרות - ואולי דווקא בגלל - הביקורת הלא פשוטה שיש לי על המקום שבו אנחנו חיים, אני מאוד אוהבת את הארץ הזאת. מאוד אכפת לי ממה שקורה כאן, ולכן אני מחויבת להביע את מה שמקולקל כאן בעיני.

"אני רואה סביבי כל כך הרבה קלקולים, שיכולים להימנע, אם רק נחליף את הגישה שבה מתנהלים פה הדברים - במגזר הציבורי, במגזר העסקי וגם ברמת הפרט. אם נפסיק להרגיש חסרי אונים מול תופעות שהורסות פה כל חלקה טובה כמו שחיתות, תאוות בצע, חוסר שקיפות - נגלה שאפשר לחיות פה יותר טוב. כמי שמת־ עסקת בגישת הקיימות המחייבת אותנו לחשוב איך הפעולות שלנו היום ישפיעו על העולם שנשאיר לילדים ולנכדים שלנו, הייתי רוצה להיות נציגת הדורות הבאים בפאנל".

"בכלל היום ההגדרות פחות חשובות. יש אנשים שיש להם תארים מכובדים, אבל הם לא ישאירו חותם כי הם רק רוצים לשרוד במעמד. לעומת זאת, יש אנשים שפורמלית אין להם מקצוע, אבל ההתנהלות והבחירות שלהם משנות את העולם. הקריירה שלי היא להביא לארץ את בשורת הקיימות, האחריות, השקיפות, החשיבה לטווח ארוך".

בעקבות התפטרות מספר חברי כנסת, הצליחה בסופו של דבר להיכנס לכנסת, אך לאחר שבוע בלבד התפטרה בשל חשש לניגוד עניינים בהיותה מנכ"לית החברה הממשלתית המנהלת את נמל תל אביב. היא ניסתה שוב להתמודד בבחירות 2006, אך הגיע למקום לא ריאלי. היום היא יזמית של פרויקטים ברי קיימא ועוסקת בליווי ארגונים ופרויקטים בניהול אחריות חברתית.

"קיימות, או אחריות חברתית, היא גישת הניהול המקובלת כיום בעולם המערבי", היא מסבירה, "והמטרה שלה היא לאפשר פיתוח העונה על צורכי ההווה בלי לפגוע ביכולת של הדורות הבאים לענות על צורכיהם. יותר ויותר גופים וארגונים בישראל מודעים לחשיבות הגישה, וזקוקים לליווי אנשי מקצוע הבקיאים בדיסציפלינה ומבינים את המורכבות שלה ואת הדרישות. התפקיד שלי הוא ללוות פרויקטים, לעזור לרשות או ליזם לבחור אנשי מקצוע, לנהל שיח רחב עם כמה שיותר גורמים רלוונטיים על מנת להפחית התנגדויות ועיכובים, ליזום שיתופי פעולה ועוד".

"דברים שפעם אפשר היה להסתיר או לטאטא מתחת לשטיח צפים ועולים מעל פני השטח. אנחנו רואים כמה בכירים או מועמדים לתפקידים בכירים זזים הצדה כי הם יודעים שיש להם קופת שרצים והם אינם יכולים להסתיר אותה כמו שהיו עושים בעבר. המציאות הזאת גורמת היום לכל מי שרוצה לעסוק בחיים הציבוריים או להתקדם בעולם העסקי לחשוב פעמיים לפני כל צעד שהוא עושה, כי ברור שכל פעולה לא ראויה תיחשף בסופו של דבר. בינתיים, זה לפעמים מרגיש קצת כמו כאוס, אבל בטווח הארוך זה ישפר את איכות החיים של כולנו".

"לביבי הייתי מייעצת להסתכל קצת מסביב ולהבין שהוא אחד מראשי הממשלה הבודדים בהיסטוריה של מדינת ישראל, שנמצא במציאות פוליטית שבה הוא יכול לעשות כמעט כל מה שהוא רוצה. יש לו קואליציה נוחה יחסית, למרות האיומים והמשברים המלאכותיים שהשותפים שלו מעוררים מדי פעם, הציבור בישראל לא ממש מזהה מישהו שיכול להחליף אותו בתפקיד, יש מולו אופוזיציה שלא באמת מאמינה שהיא יכולה להוות אלטרנטיבה.

"זו סיטואציה שהייתה החלום הרטוב של הרבה ראשי ממשלות לפניו. במציאות פוליטית כזאת הוא יכול היה להביא לציבור בשורה חדשה, הוא יכול היה להוביל מהלך של קביעת הגבולות של ישראל, הוא יכול היה לשנות את המצב הכלכלי-חברתי בארץ, הוא יכול היה להביא להסדרת נושאים של דת ומדינה, ששום ראש ממשלה לפניו לא העז לגעת בהם - אבל נראה שהוא מפחד לעשות את זה, וממשיך להתעסק בפוליטיקה הקטנה של מרכז הליכוד והלחצים הקואליציוניים. אני מאמינה שבתוך תוכו הוא היה רוצה להשאיר חותם גדול על ההיסטוריה של ישראל, והעצה הכי משמעותית שיש לי לתת לו היא: אל תפחד לעשות את הדברים הנכונים והראויים למען עתיד המדינה שלנו".

"אני לא אכנס לפוליטיקה רק כדי לרשום את הקידומת 'ח"כ' לפני השם שלי. זה לא מעניין אותי, האגו שלי יכול להסתדר גם בלי זה. כיזמית וכיועצת לענייני קיימות, אני מעורבת בפרויקטים שמשנים את המציאות. אם אני אזהה הזדמנות להרחיב את המעגלים שעליהם אני משפיעה באמצעות השתתפות במשחק הפוליטי, לא אהסס להתמודד. בינתיים טוב לי במקום שבו אני נמצאת".

"עוד לא גיבשתי החלטה לגבי המשך הפעילות הפוליטית שלי, ואני לא מחוברת לשום גוף או מפלגה. במציאות הפוליטית בארץ, פרק הזמן מהיום ועד הבחירות הבאות הוא כמו נצח, ורק אלוהים יודע מה יקרה. עם זאת, אני עוקבת בעניין רב אחרי משה כחלון, שבינתיים מסמתמן כתקווה גדולה. הוא הוכיח שהוא לא שבוי בקונספציות ושיש לו אומץ ויכולת לעמוד מול כוחות חזקים ומבוססים. אבל מובן שעדיין יש עליו חובת הוכחה. אני בעד לתת לו הזדמנות להוכיח שעניין הסלולר לא היה הבלחה חד-פעמית, ושהוא באמת מסוגל להביא שינוי אמיתי ועמוק להנהגה שלנו".