ריבלין שהיה ראשון הדוברים, דרש להוקיע את האלימות. "זו לא דרכה של מדינת ישראל, זו לא דרכנו", הוא ציין, "יש להפסיק לסמן אוייבים מבית. שתקנו אז, בימים הקשים שלפני רצח רבין. חטאנו, יצחק. אסור לנו לשתוק היום, שתיקה שפירושה שוויתרנו על החלום, ששכחנו לשם מה ובשם מה שבנו למולדתנו".
"בימי אוסלו רבים חשו בקרע ומחלוקת חריפה. מתוך דאגה עמוקה לשלומה של מדינת ישראל יצאנו למחות, התווכחנו, חלקנו בכל תוקף. עד היום רבים ואני בתוכם, אינם מזדהים עם הרבה ממה שמכונה מורשת רבין. אבל כל אחד שהיה בוגר דיו זוכר היכן היה בשעת הרצח", אמרה פרנקל והוסיפה, "בשולי המחאה היו צלילים צורמים, שצרמו לנו כבר אז".
סטיב ברגרט, חניך בתנועת הצופים, הסביר את תחושת המשתתפים הצעירים בעצרת: "נולדתי לישראל של אחרי הרצח. לא היכרתי את רבין וכל מה שאני יודע זה מסיפורים, משיעורי היסטוריה והטקסים בתנועה. לאור מקרי האלימות להם היינו עדים לאחרונה, היה חשוב לי להגיע לכיכר ולקרוא למציאות ישראלית אחרת. ללא גזענות, ללא אלימות, מציאות שמכבדת את כולם".
התרעות פיקוד העורף