בשבוע שעבר היה זה יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, שאמר כי לממשלה הנוכחית אין זכות קיום. אתמול היה זה פרץ שהטיח דברים דומים. בסוף זו תהיה נבואה שמגשימה את עצמה וכולם ישתכנעו שצריך ללכת לבחירות. כרגע יש עדיין לכולם אינטרס לסחוב את העגלה במעלה הדרך, למרות שמדובר בדרך חתחתים, ויתכן שעד שיגיעו למעלה העגלה תדרדר למטה ותתרסק. המטרה המיידית של נתניהו ושל שותפו העיקרי, יאיר לפיד, היא להעביר את תקציב המדינה בשלום ומייד לאחר מכן את חוק מע"מ אפס אחוז.
אחר כך אולי הרוחות יירגעו, עד למשבר הבא שיאיים על הממשלה. זה יכול להיות בגלל אירועים בשטחים, בגלל משבר חריף ביחסים עם ארה"ב, בשל נושאים כלכליים, בגלל מחאה חברתית, בגלל יוקר המחיה ועוד כהנה וכהנה. ואולי, במאמץ משותף, עוד יצליחו כולם לסחוב עוד שנה.
מה שברור הוא שגם מטהר אוויר לא יצליח לטהר את האווירה בקואליציה שמתחילה לחשב מסלול מחדש לקראת הבחירות שיהיו ככל הנראה איפה שהוא בין האביב של 2015 לחורף 2016. פרץ דיבר אתמול על הצורך להקים גוש של כל הגורמים המבקשים להביא להחלפתו של נתניהו. בעתיד אולי הוא יחזור לעבודה ואז יהיה תורו של היו"ר יצחק הרצוג להתחיל לדאוג. שכן, לפרץ יש עדיין בסיס כוח במפלגה והוא יכול יום אחד לרצות ולהתמודד שוב על הנהגתה.
פרץ משאיר את ציפי לבני בפני בעיה גדולה. אחרי הביקורת הקטלנית שמתח על נתניהו ולאור העובדה שהתהליך המדיני שבק חיים לכל חי, היא צריכה תרוץ טוב כדי להמשיך ולהישאר בממשלה. צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים ואולי ישועתה תבוא דווקא מהבית היהודי, שם השרים וחברי הכנסת מתחרים ביניהם מי יעלה ראשון להר הבית ומי יתבטא בקיצוניות רבה יותר כלפי ערביי ישראל. על רקע זה לבני תוכל תמיד לטעון שהיא קול השפיות בממשלה.
אבל בזמן שהיא עשויה להיבנות מהבית היהודי, היא צריכה להיזהר דווקא מהבית שלה פנימה, התנועה, שם תצטרך כעת לנווט בין פרץ הזועם, שמבטו כבר החוצה, לבין עמרם מצנע שצועק לה באוזן כבר חודשים רבים שאין מה לחפש בממשלת נתניהו.
התרעות פיקוד העורף