דפיקות על הדלת בשלוש לפנות בוקר הקפיצו ממיטתם את בני הזוג חגית ועמרם שטרית משכונת פת בירושלים. עמרם מיהר לדלת הכניסה והציץ בעינית, הוא ראה שני גברים שהזדהו כאנשי משטרה ופתח להם. הג'ינג'י, הנמוך מבין השניים, הציג תעודת שוטר וביקש מעמרם להתלוות אליהם לבדיקה בטענה שמכונית הוולוו שלו חמקה ממחסום משטרתי בדרך בגין.
עמרם הודה שנסע באותו ערב של 15 בינואר בדרך בגין, אבל טען שלא נתקל בשום מחסום. בשעה שהשוטרים עמדו לצאת עם עמרם אל הלילה הקפוא, אשתו נזעקה מחדרה והלינה על כך שעליה להישאר בבית לבד עם שלושה ילדים קטנים ובחודש התשיעי להריונה.
"מצטער, אלה ההוראות שקיבלנו", סיכם ביובש השוטר הג'ינג'י וירד במדרגות עם בעלה. הוא הכניס את עמרם לסקודה משטרתית ואת מפתחות הוולוו מסר לחברו שחבש כובע צמר שחור. "אנחנו נוסעים לתחנה במגרש הרוסים והוא לוקח את הרכב לבדיקה ויבוא לשם", אמר השוטר לעמרם ההמום.
הסקודה נסעה למגרש הרוסים. ליד תחנת המשטרה במרכז ירושלים צלצל הטלפון. השוטר, שבינתיים הזדהה כקצין בילוש בשם יוסי גורן, בישר לעמרם כי התברר שנפלה טעות, הוולוו אכן אינה קשורה לאירוע המחסום בדרך בגין ולכן הוא מחזיר אותו לביתו. בדרך חזרה הפשירה האווירה, הקצין סיפר על מצוד אחרי חבורת מבריחי סמים, והם החליפו בנימוס מספרי טלפון.
עמרם חזר הביתה כעבור חצי שעה ומצא את אשתו נסערת עדיין. "אולי שמו הקלטה ברכב", אמרה, אך הוא ביטל את דבריה. לו רק היה יודע אז עד כמה חושיה היו בריאים. כעבור שלושה ימים התקשר אליו קצין המשטרה החביב וביקש להיפגש בשנית, הפעם במשרדי מחלק הנוער הסמוכים לתחנת המשטרה במגרש הרוסים. שטרית, איש עסקים שומר מצוות ללא רישום פלילי, לא הבין מה הסיפור אבל התייצב בשעות הערב של 19 בינואר כפי שנדרש במשרדי מחלק הנוער, שם קיבל את פניו שוטר גבה קומה ודרש ממנו להשאיר אצלו את הסלולרי ומפתחות הרכב, "כי לחדר של הקצין יוסי לא נכנסים עם מכשירים".
השוטר הגבוה קיבל ממפקדו בימ"ר הנחיה לסייע בתרגיל חקירה שעושים למקור של "הקצין יוסי", אשר שמו האמיתי הוא בכלל גלעד גרנביץ', רכז מודיעין לשעבר בימ"ר ירושלים וביחידת נוער חשיפה, אשר עבר לשרת בתפקידים סודיים כלשהם בימ"ר תל אביב ובלהב 433 , ונזקק באופן חריג לשירותי המשרד של חבריו בימ"ר ירושלים.
במסגרת תרגיל החקירה התבקש השוטר הגבוה למסור את הטלפון והמפתחות לאיש קשר שהמתין בחוץ והיה אמור "למתקן" את הרכב של שטרית. השוטר הגבוה לא חשד בדבר, שכן מדובר בנוהל משטרתי שכיח יחסית שבו מתקינים האזנות נפח ברכבים של חשודים בזמן שהם שוהים בחדרי חקירות. אחרי שהכין לשטרית כוס קפה והכניס אותו לחדר שבו המתין קצין הבילוש, הוא יצא אל איש הקשר ומסר לו את מפתחות הרכב. כמובן שלא היה לו מושג כי קצין המודיעין המוערך גרנביץ' השתמש בו ובמשרדי היחידה לצורך פלילי ושונה לחלוטין.
איש הקשר בחוץ היה הבחור עם כובע הצמר מאותו ביקור אצל שטרית, והוא ממש לא שוטר. שמו הוא בני יפתח מבני ברק, מומחה להתקנות טלפונים ורכיבים אלקטרוניים בכלי רכב, עם קשרים מעולים במשטרת ישראל ובעולם התחתון, גזרת השוק האפור בגוש דן. למעשה, וכפי שיתברר בהמשך, יפתח גייס את גרנביץ', שהוא גם חברו הטוב, לסייע בהתקנה של האזנת סתר ברכב של שטרית, כחלק ממשימת ריגול מסחרי שהוא נשכר לבצע על ידי חוקר פרטי בשם עודד גביש.
בלילה הראשון הם ביימו את העיכוב של שטרית ואת "בדיקת" הרכב, כדי שהוא יתקין בוולוו מכשיר טלפון סודי זעיר, כזה שבכל פעם שמתקשרים אליו נפתח קו והמאזין יכול לשמוע על מה משוחחים ברכב. המכשיר פעל יום ונדם, כך שיפתח נדרש להתקין את המכשיר מחדש ולשם כך הם ביימו את האירוע השני, במשרדי מחלק הנוער בירושלים.
בחקירה שבוצעה בשיתוף פעולה יוצא דופן של המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) במשרד המשפטים עם יחידות המשטרה להב 433 וימ"ר תל אביב, התברר כי גרנביץ' ויפתח, אותו מייצג עו"ד קובי בן שעיה, ביצעו פעילות מבצעית מפוברקת מהסוג הזה במשך תקופה ארוכה. החקירה חשפה כי תמורת כמה אלפי דולרים לפעולה סיפקו השניים פרטי רישום פלילי ומידעים מודיעיניים מסווגים מהמערכות הכי חשאיות במשטרה, פברקו דוחות מודיעיניים, התקינו האזנות סתר ועוד.
הפעילות הענפה של השניים לא הייתה נחשפת אלמלא לטשו השניים את עיניהם אל הכסף הגדול של ארגוני הפשיעה. לפי חוקרי הפרשה, כאשר מתווך העבודות מטעמם הציע לאלי מוסלי, מנהיג ארגון הפשע העשיר בישראל, שם של מודיע משטרתי המקורב אליו תמורת 100 אלף דולר, שם בדיוק השניים גם נפלו ברשת המודיעינית הסבוכה של להב 343 עצמה.
כל כך "שמרו" בפרקליטות על התיק הרגיש, שהם אפילו ביקשו לפרסם גרסה מרוככת בלבד של כתב האישום, בקשה שנדחתה על הסף על ידי השופטת ורדה מרוז מבית המשפט המחוזי מרכז. וכך, עוצמת הראיות בפרשת החפרפרת מלהב 343 נחשפה באופן רשמי רק כאשר מנהלת המחלקה המשפטית במח"ש וסגניתה, עו"ד הילה אדלמן ועו"ד מיכל פרייסמן, הגישו את כתב האישום המלא נגד ארבעת הנאשמים, גלעד גרנביץ', בני יפתח, אליהו חדד ואלי מוסלי.
מכתב האישום וחומר הראיות עולה כי רכז המודיעין גרנביץ' מיחידת המטענים החדשה בלהב 433 היה בעל נגישות למאגרי מידע מסווג - מערכת "מלאכת מחשבת" ומערכת "אדם" המכילות מידע מפורט ורגיש ביותר על כל האנשים והעבריינים הבאים במגע עם מערך המודיעין של משטרת ישראל. "הנאשמים גרנביץ' ויפתח", נטען, "קשרו לנצל את סמכויותיו של איש המשטרה ונגישותו לצורך הפקת רווחים כלכליים". השניים, נטען, יצרו קשר עם חוקר פרטי בשם עודד גביש, אשר תיווך ביניהם לבין אנשי העסקים שהיו מעוניינים במידע משטרתי מסווג או בהתקנת האזנות סתר.
גביש, בעצמו שוטר לשעבר ביחידת החבלה של המשטרה, נעצר בחשד להעברת המידע למוסלי אבל הפך כבר בתחילת החקירה לעד מדינה וחשף כמה פרשות נוספות, הכל בתנאי שלא יידרש להזכיר את השמות של לקוחותיו ושל מוסלי. את הראיות שסוגרות על מוסלי, מאמינים בתביעה, ניתן לבסס באמצעים נוספים.
בזכות עד המדינה, כתב האישום כולל שלושה אישומים: הניסיון למכור שם של מקור מודיעיני לאלי מוסלי, מכירות של מידע משטרתי מסווג על שני אנשי עסקים המזוהים עם השוק האפור באזור המרכז, והתקנת האזנות סתר כאמור ברכבו ובמשרדו של עמרם שטרית מירושלים.
"זה עלה באיזו שיחה גם בינינו, אבל לא עלה בדעתי לעשות בזה שימוש, עד לאחרונה... בחודש ינואר פנה אלי לקוח וביקש שאשים עבורו מכשיר האזנה ברכב של מישהו... התייעצתי עם יפתח והוא הציע שמישהו יעשה עבורי את העבודה. הוא ביקש 8,000 דולר, הוספתי 2,000 בשבילי והגשתי הצעה ללקוח. כאשר קיבלתי אישור לתשלום, בני ביצע עבורי את העבודה בירושלים".
בשלב זה גביש חשף את החוקרים למכשיר ההאזנה שהותקן ברכב של עמרם שטרית ונותר שם. הוא ידע לספר על התקלה שחייבה התקנה נוספת, ועל כך ש"אחרי חודשיים הלקוח רצה האזנה גם בעסק של שטרית, אז בני ביצע את זה ושילמתי לו עוד 8,000 דולר".
הוא סיפר גם על פעולות פשוטות יותר, על בסיס יומיומי כמעט, שיפתח ביצע תמורת תשלום: "הייתי מוסר לו פתק עם השם שאני צריך לבדוק ואחרי יומייםשלושה הוא היה מביא לי פרטים... בני היה מקריא לי מנייר פרטים ואני העתקתי... כאמצעי זהירות שלא יזהו את כתב היד של בני".
חוקר: איזה פרטים בדיוק? "מספרי תעודות זהות, מספרי טלפון, שם האישה, אם יש לו תיקים פליליים, הרשעות, תיקים פתוחים, במה הוא עוסק, האם הוא מוכר למשטרה כנוכל או אחד שעושה עוקצים, אם יש לו עסק, כל מיני ידיעות מודיעיניות". חוקר: דוגמאות? "פנה אלי אדם שרצה לעשות מיזם עסקי בחו"ל עם מישהו, והבנאדם שלי פחד שרוצים לעשות עליו עוקץ, אז הוא ביקש לבדוק את אמינות השותף הפוטנציאלי (השם שמור במערכת - א"ז).
פניתי לבני וסיכמנו על 2,000 דולר, ולאחר כמה ימים קיבלתי דוח בכתב יד שמפרט מידע פלילי עליו ועל שותפיו העסקיים והפליליים, גם על האויבים שלו, אבל היו מעט מאוד שמות... הראיתי ללקוח את החומר ולאחר מכן השמדתי, הייתי קורע את הנייר ומפזר באיילון."הייתה בקשה על עוד מישהו (השם שמור במערכת - א"ז)... בנאדם מהסוג של דומרני... נתתי לבני 1,800 יורו ואחרי כמה שעות הוא חזר עם הפרטים האישיים.... אבל הלקוח רצה מידע גם על הסכסוכים שלו... אז גילי (גלעד גרנביץ' - א"ז) בדק שוב ונפגשנו בארומה מגדלי ב.ס.ר, שתינו שייק פירות, הוא הקריא לי ואני כתבתי.
עיסוקים פליליים ולא פליליים, שותפים ואויבים פליליים, כאן כבר היו הרבה יותר שמות, הצגתי את החומר בפני הלקוח והשמדתי אותו". כאשר גביש נעצר נתפסו אצלו כעשרה כרטיסי סים לא מזוהים, כמה החסנים ניידים זעירים שהכילו מסמכים מסווגים וסרטונים שהפיקו מצלמות נסתרות, כיאה פרטי בן זמננו, ועוד כמה אלפי שקלים ודולרים במזומן בכספת ביתו.
הגאדג'טים והכסף הקטן לא באמת עניינו את חוקרי מח"ש, הם רצו את הסיפור הגדול, על אותו גילי, ומהבחינה הזאת זרם איתם גביש במהירות ומילט את עצמו מעונש חמור. לפי גביש בעדויותיו, הוא הכיר את גרנביץ' בחורף אשתקד כאשר ביקר אצל יפתח בחוות הסוסים טוסקנה, שהוא ואשתו מחזיקים ליד שכונת המשתלה על גבול תל אביב ורמת השרון.
"היה איתו בחור בשם גילי, לחצנו ידיים ובני סיפר שהם חברים טובים, שהוא משרת בלהב (להב 433 - א"ז) ולפני זה היה בימ"ר תל אביב...בהמשך הבנתי מבני שהמידע המשטרתי מגיע מגילי ושהוא עוזר לו בהתקנות של האזנות.
אחרי ההתקנה בירושלים למשל, הוא סיפר לי שהוא וגילי 'עצרו' את הבנאדם ליד הבית ובני שם לו ברכב את מכשיר ה-GSM, סוג של טלפון קטן בעלות 30 דולר, מוצר שאני הבאתי לארץ וסיפקתי להם. זה מכשיר שכאשר מחייגים אליו נפתח הקו ושומעים מה מתרחש, הוא מחובר לחשמל של הרכב ועובד עד שמתקלקל. 5,000 דולר נתתי לבני לפני ביצוע העבודה ואת היתרה אחרי הביצוע. אחרי החדירה שלהם לוולוו ולמשרד הבנתי שהשמיים הם הגבול".
"נמוך, ג'ינג'י, מלא נמשים, גם בפנים גם בידיים, די רזה, שיער אפור כזה וקצת קירח, עיניים בהירות שאני זוכר אותן ממש טוב", כך מתאר בחקירה עמרם שטרית את מראהו של איש המשטרה גלעד גרנביץ', שלפי כתב האישום ניצל את תמימותו כדי לגרוף לכיסו כמה אלפי דולרים.
גרנביץ' (42) הוא בן למשפחה ירושלמית חרדית שורשית, האח החילוני היחיד מבין שמונה אחים ואחיות שכולם חיים בקהילה החרדית. הוא התגייס למשטרה בשלהי שנות ה-90 כסוכן סמוי שהושתל בקרב סוחרי סמים מהקהילה החרדית בירושלים. לאור הצלחתו הפך למפעיל סוכנים בימ"ר ירושלים ולבלש חוקר ביחידת נוער חשיפה בבירה במשך שבע שנים, עד ש"התקדם" לתל אביב.
שם תפקד כשבע שנים נוספות כרכז מודיעין של ימ"ר תל אביב באזור בני ברק וצפון גוש דן. רב סמל גרנביץ' זכה להערכה גם במרכז עד שבקיץ 2013 גויס ליחידת מטעני החבלה המיוחדת שהוקמה בלהב 433 בפיקודו של רפ"ק אבי גור המוערך - חוד החנית של המאבק במגיפת אמצעי הלחימה בקרב ארגוני הפשע.מעבר להצלחתו, גרנביץ' נשוי לקצינת משטרה שזוכה לשבחים רבים, והשניים הקימו את ביתם ברמת גן.
אשתו יפעת הייתה שוטרת ביחידת הקישור של המשטרה לאינטרפול, שימשה בתפקידי הדרכה בלשכת המפכ"ל ואף מונתה לקצינת הקישור של המשטרה בוועדת זיילר. אחרי שביצעה תפקידים באגף משאבי אנוש במטה הארצי, זכתה בתפקיד היוקרתי של קצינת משאבי אנוש במחוז תל אביב.כל התפקידים הללו לא הכשירו אותה לזהות בביתה שלה את החפרפרת של להב 433, וגם לא מנעו ממנה להיות עדה ליחסים הבעייתיים שנרקמו בינו לבין בני יפתח.
"בני וגילי הם חברים קרובים, ואני מכירה את אשתו ואת כל המשפחה", אמרה גרנביץ' לחוקרת מח"ש, שביקשה ללמוד גם על מצבם הפיננסי. גרנביץ' תיארה חיי משפחה שגרתיים עם מינוס שעולה על גדותיו עקב הוצאות שעולות על ההכנסות, "אנחנו צפים מעל המים". היא מרוויחה 12 אלף שקל הוא רק 10 אלף שקל, ואת כספם הם מנהלים בשני חשבונות בנק נפרדים, "כדי לאזן מינוסים ולקבל יותר הלוואות".
החוקרת הקשתה כאשר שאלה על חשבון נוסף אשר רשום על שם בעלה, וגרנביץ' סיפרה מיד שמדובר ב"חשבון התוכים", חשבון אשר שימש בעבר את בעלה לייצור הכנסה נוספת באמצעות תחביב שלו - קנייה ומכירה של תוכים. כאשר החוקרת חפרה מעט יותר נזכרה גרנביץ' כי בעלה סיפר לה שהוא ביצע מחשבון התוכים הרדום הלוואות בהיקפים של כמה עשרות אלפי שקלים לטובת בני יפתח וחבר נוסף, מה שחיזק את התזה של החוקרים על נתיב המזומנים בין שני החשודים המרכזיים.
גרנביץ' התקשתה להסביר את ההיגיון במתן ההלוואות האלה בזמן שהמשפחה כורעת תחת נטל המינוס, עד שהחוקרת חזרה וביקשה ממנה למסור עדות הגונה, "בטרם תהפכי מנחקרת לחשודה". או אז החלה גרנביץ' לספר כי בעלה נתן לה מדי פעם סכומי כסף קטנים יחסית במזומן, "מקסימום 2,000 שקל", כספים שהוצגו בפניה כהחזרים של אותן הלוואות והיא עשתה בהם שימוש לקניות או הפקידה אותם בחשבונותיהם.
הסבריה בהקשר זה בעדות היו מפותלים. תסקיר שירות המבחן קבע כי גרנביץ' סובל מ"טשטוש גבולות, התנהגות בעייתית ותפיסת תפקיד כוחנית", בניגוד לתפיסת העצמי שלו כפי שביטא אותה בתא ההפרדה הארצית בכלא, שם הוא נשמע עדיין כאיש משטרה אשר "עומד בנהלים ואחראי מקצועית".
מבחינת התביעה, הפרדוקס הזה מוכיח כי "גרנביץ' אינו מודע לחומרת מעשיו ולכן אין לשחררו למעצר בית". מנגד, עו"ד קובי סודרי טען כי דווקא המאפיינים האישיותיים המטושטשים לכאורה של מרשו עשו אותו לאיש מודיעין מצטיין שידע להיטמע בחברה העבריינית. לפי הסנגור, מאפייניו האישיותיים אמורים להיזקף לזכותו חרף העבירות החמורות המיוחסות שייתכן שביצע אותן ללא מניע פלילי מובהק.
"יש לו עדיין נאמנות ומוסריות כלפי מעסיקיו וכלפי המודיעים שהוא גייס לאורך השנים", אמר עו"ד סודרי בניסיון להסיר את מעטה המסוכנות מאיש המשטרה שהוא מייצג. ארנון גוטמן מרמת גן הוא שוטר מיתולוגי לשעבר בימ"ר תל אביב אשר חנך את גרנביץ' במסגרת מדרשת המודיעין של המשטרה, ונותר חברו חרף ההסתבכות באירוע החמור.
גוטמן, שהתייצב בבית המשפט כדי לשמש מפקח של גרנביץ' אם ישוחרר בערבות, הוא חתול רחוב משטרתי שמכיר מצוין את הנפשות הפועלות בפרשה. גוטמן נשמע אומר כי מישהו בפרשה הזאת ניצל את התמימות של גרנביץ' - האצבע המאשימה שלו הופנתה מטבע הדברים אל בני יפתח.
התרעות פיקוד העורף