ארוסתו של מי שהיה אחד הרוצחים המסוכנים בישראל מדברת

שבוע לפני מותו, בעודו מאושפז בהוספיס בתל השומר בשל הסרטן הקטלני שתקף את גופו, ביקש אסיר העולם יעקב שמש להתבודד בגינה הפורחת, המנוגדת לנוף שנשקף מסורגי תאו לאורך שלושה עשורים. הוא ישב בעיניים עצומות על כיסא הגלגלים ורק שפתיו נעו במהירות כמתפלל חרישית. כעבור דקות ארוכות פקח את עיניו והביט לעברה של חברתו בשש השנים האחרונות, דורית (השם המלא שמור במערכת).

"אם נתחתן פה בהוספיס, זה יהיה תקדים, נכון?", נדלק לרגע זיק שובב בעיניו הכבויות. שמש, שהורשע בשני מעשי רצח, הפנים כי נכשל בקרב מול המחלה הקטלנית. "יעקב לא סיפר לי על התפילה בגינה", אומרת דורית. "זה היה רגע פרטי שלו עם אלוהים. אני משערת שהוא התוודה על חטאיו. רק אחר כך הציע לי נישואים, והתאריך נקבע ל־ 10 באוגוסט. מאותו רגע התעסקנו בעיקר בחתונה, כי בהוספיס רמזו לי להזדרז. הזמנו לחגיגה 40 איש, דיברנו עם רב ואפילו בחרנו שמלה".

אלא שחתונתו של שמש לא התקיימה. ביום הטקס התעורר לפנות בוקר והניד את ראשו לכיוונה של דורית, שישנה לצדו. "הבנתי שמשהו לא טוב קורה ואמרתי ליעקב שלא יעשה לי את זה", היא מספרת. "הוא אמר שיש לו כאב לא מוכר, והאחיות ביקשו שנדליק מזגן בגלל שהנשימה שלו הייתה קשה. יעקב סירב וכל הזמן אמר 'לגינה, לגינה'. גררתי אותו עם המיטה שלו והסתכלתי עליו. הוא כל הזמן סימן 'לא' עם הראש. הרגשתי שיעקב לא רוצה למות".

שמש נפטר כעבור דקות ספורות ובמותו חתם תקופה עבריינית סוערת, שאפיינה את שנות ה- 80 של המאה הקודמת. לאורך השנים נודע כעבריין אלים ומסוכן, וכצלע האחרונה במשולש ברמודה האנושי, שכלל גם את הרצל אביטן ושמעיה אנג'ל. עם אביטן הוא אף הורשע ברצח של מפקד כלא רמלה רוני ניצן, בשוד ורצח במפעל תכשיטים ברמת גן ובבריחה משותפת לצרפת. על שמש נגזרו שני מאסרי עולם, שהוקצבו לפני מספר שנים ל־ 45 שנים.

נראה כי בשנים האחרונות ניסה לתקן את דרכיו כאשר נגמל מסמים, עבד במפעל בכלא ובמהלך חופשותיו ניסה לשקם עבריינים צעירים. אלא שדבר אחד לא הביע שמש בפה מלא: חרטה על מעשי הרצח. גם בוועדות השחרורים הרבות שבפניהן עמד בשנה וחצי האחרונות, ציינו השופטים כי לא שמעו ממנו את המילה סליחה.

באפריל השנה, לאחר שסנגורו עו"ד אייל בסרגליק הציג בפני הוועדה מסמכים רפואיים שמהם עלה כי מצבו של שמש סופני, הוא שוחרר לביתו בגיל 58 , לאחר שהספיק לרצות כמעט 32 שנים בכלא.

עם שחרורו באוגוסט 1981 נתפס שמש במהלך פריצה לדירה בבת ים, ובזמן המרדף אחריו ניסה לירות בשוטר. הוא הועבר לתא העצורים במשטרת ראשון לציון, אך ברח כעבור מספר ימים לאחר שניסר את הסורגים. שמש נלכד כעבור שלושה חודשים והועבר לאגף שמור בבית המעצר אבו כביר. גם משם הוא הצליח להימלט.

במהלך בריחתו תכנן ביחד עם אביטן את רצח רוני ניצן. רצח זה נחשב עד היום לאחד הפשעים החמורים במדינה.מפקד בית המעצר ברמלה לא היה אהוד על כלואיו בשל היד הקשה שהנהיג. למשל, הוא נהג לבצע חוקן לאסירים שחזרו מחופשה כדי להילחם בניסיונותיהם להחדיר סמים לכלא. הרצח תוכנן בקפידה על ידי אביטן, שיצא לחופשה ובמהלכה נמלט מסוהריו. ב-13 בדצמבר-1981 הגיעו השניים לביתו של ניצן בראשון לציון והמתינו במורד הרחוב בתוך טרנזיט כחולה, שבה נהג שמש.

לא רחוק מהם המתין בתוך רכב מילוט אחד מחבריהם, שהפך אחר כך לעד מדינה נגדם. כאשר ניצן התקרב במכוניתו, חסמה הטרנזיט את דרכו ואביטן עטוי כובע גרב ירה 22 כדורים לעברו. שמו של שמש כחשוד במעשה עלה כבר בהתחלה, אולם המשטרה לא הצליחה לאתרו. ממקום מחבואו תכנן עם אביטן את  הפשע הבא, שיממן את בריחתם מהארץ.

כחודש לאחר רצח ניצן, בינואר 1982 , שדדו השניים את מפעל התכשיטים קרן אור ברמת גן. במהלך האירוע נרצח המאבטח, דוד אשורי. בעזרת התכשיטים הגנובים נמלטו שמש ואביטן לצרפת והשתקעו בפריז. הראשון שנתפס היה אביטן. בפברואר אותה שנה הוא נעצר בפשיטה על מלון "סידני אופרה", כשבידו דרכון מזויף על שם חוזה לואיס פררו. שבעה חודשים אחר כך אותר גם שמש, והוא נעצר כאשר ישב עם חבר בבית קפה בשאנז אליזה.

בלכידתו השתתפו קצינים מהיחידה המרכזית בתל אביב ועשרות אנשי היחידה ללוחמה בטרור של משטרת צרפת. מיד לאחר התפיסה הדרמטית ביקשה ישראל להסגירו לידיה, אולם שמש התנגד בטענה שהינו אזרח איראני. במהלך משפטו ניסה להימלט גם מהכלא הצרפתי, אולם ברגע האחרון הבחינו השוטרים בניסיונו להתחזות לעצור אחר. במרץ 1983 הוסגר שמש בן ה- 26 לישראל והושם באגף השמור "רקפת" בכלא איילון. שם מצא עצמו בסמוך לתאיהם של חבריו לטריו הפשע המיתולוגי, אביטן ואנג'ל.

השלושה נחשבו לאסירים מסוכנים ונועזים ביותר, שלא הפסיקו לתכנן את בריחתם והתעמתו עם הסוהרים על בסיס יומיומי. המשטרה האזינה לכל שיחותיהם מהכלא, וכל יציאה לדיון בבית משפט נעשתה כמו במבצע צבאי. הם יצאו בשיירות של עשר ניידות, הכבישים בדרך נחסמו, ועל גג בית המשפט התמקמו צלפים ולוחמי מג"ב.

מרגע גילוי המחלה נכנסו חייהם של דורית ושמש לשגרת טיפולי כימותרפיה. מאחר שנחלש הוא עזב את עבודתו במפעל לקרטונים, ועד ליום שחרורו עבד בקשירת ציציות. שמש נשאר אופטימי לגבי סיכויי החלמתו וסבל בשקט את תופעות הלוואי והכאבים. "בכל פעם שלקחתי אותו לכימותרפיה, יעקב צעד זקוף", אומרת דורית. "היה חשוב לו שיראו שהוא חזק. רק פעם אחת הוא הרשה לעצמו להתמוטט על הדשא ליד מעשיהו כשאף אחד לא ראה. למרות זאת הוא לא רצה להפסיק את הטיפולים".

לפני כשנה וחצי, כשהבין שהסרטן אינו מתכוון להרפות, הגיע שמש לוועדת השחרורים בניסיון להקדים את תאריך עזיבתו מהכלא. אף על פי שהרופא הראשי של שב"ס ציין כי לא יחיה עוד זמן רב, נדחתה בקשתו בנימוק שלא הביע חרטה על מעשיו.

להליך הערעור שהתקיים באוקטובר 2013 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הגיע בליווי עו"ד אייל בסרגליק, שייצג אותו בהתנדבות. סנגורו הציג מסמכים המלמדים על התפשטות הסרטן לאיברים נוספים, וביקש לשחרר את שמש מטעמים רפואיים. בית המשפט הסכים לבקשה, אולם פרקליטות המדינה ערערה על ההחלטה והציגה חוות דעת רפואית הפוכה.

המאבק חצה את בית המשפט המחוזי והעליון, וחזר לוועדה, ובדיונים נידונה רק שאלה אחת: האם ימיו של שמש ספורים, ולפיכך יש לאפשר לו שחרור מוקדם? רק באפריל 2014 נענתה הוועדה לבקשתו וקבעה כי שחרורו יהיה זמני, לחצי שנה. שמש נותר בחיים זמן קצר מאז שהשתחרר. בחודשיים הראשונים התגורר עם דורית בדירתה של אמו, ואת החודשיים האחרונים לחייו העביר בהוספיס.

"שמחתי שלפחות יעקב בבית, כי מאוד הרגיז אותי שבכל פעם שהתאשפז כאסיר התייצבו סוהרים משב"ס וכבלו אותו למיטה. לאן הוא יברח במצבו? בימים האלה הרגשתי שהוא לא חושב איך להיות בריא, אלא רק איך לא לצאת משב"ס בשקית שחורה. 32 שנים הן לא מספיק זמן כדי לשלם את חובו לחברה? לדעתי, המדינה נקמה בו על הרצח. אם היה מתאפשר להם, הם היו משחררים אותו יומיים לפני מותו".

סנגורו של שמש, עו"ד אייל בסרגליק אומר, "הפרקליטות פתחה במלחמת חורמה נגד מי שסימנה כרוצחו של סמל שלטון, למרות הידיעה כי בשב"ס אין התנגדות לשחרורו. בבית המשפט העליון הגדילה הפרקליטות לעשות כאשר ביקשה מקצין הרפואה של שב"ס לשנות את חוות דעתו הראשונית שלפיה ימיו של יעקב שמש ספורים.

רק לאחר מאבק עיקש מצדנו הסכימה המדינה לשחרורו המוקדם מנימוקים רפואיים."חשוב לציין כי לאורך הייצוג הביע שמש צער רב על מעשיו, ולולא כך לא הייתי מטפל בתיק. הוא הבין שאיבד את חייו ולעולם לא יוכל לחזור לאחור. לאורך הדיונים אף ניסה שמש להתנצל בפני משפחתו של ניצן, אולם לטענתו נתקל בסירוב".