בשכונת סילוואן שבמזרח ירושלים הרסו אתמול בלילה כוחות הביטחון את ביתו של עבד א-רחמן א-שלודי, המחבל שביצע את פיגוע הדריסה בתחנת הרכבת הקלה בגבעת התחמושת לפני כחודש.

פיגוע שבו נרצחו התינוקת חיה זיסל בראון והצעירה קארן ימימה מוסקרה ונפצעו חמישה אזרחים נוספים. במקביל, הורה ראש הממשלה בנימין נתניהו לגורמי הביטחון להרוס את בתי המחבלים משכונת ג'בל מוכבר שבמזרח ירושלים שביצעו שלשום את הטבח בבית הכנסת בשכונת הר נוף בבירה.

גם ביתו של מוחמד ג'עביס, תושב אותה שכונה, שביצע באוגוסט האחרון את פיגוע הטרקטור ובו נרצח אברהם וועלס, צפוי להיהרס או להיאטם בקרוב.הריסת הבית בסילוואן וההנחיה של נתניהו פתחו מחדש את הוויכוח סביב מדיניות הריסת בתי מחבלים ואת השאלות בדבר חוקיותה, מוסריותה ויעילותה של השיטה כאמצעי ענישה והרתעה.

בהודעה שפרסמה מערכת הביטחון עם ביצוע ההריסה בסילוואן צוין: "הריסת בתיהם של המחבלים הנה מסר חד וברור לכל אותם המבקשים לפגוע באזרחי ישראל ובכוחות הביטחון, ולפיו לטרור ולפגיעה בחפים מפשע ישנו מחיר כבד שאותו ישלמו אם יבחרו להמשיך בפעילות זו.

צה"ל ימשיך לפעול בהתאם להנחיות הדרג המדיני, תוך שיתוף פעולה עם כלל גופי הביטחון ולא יהסס לנקוט את כלל האמצעים החוקיים העומדים לרשותו על מנת לפגוע במחבלים והגורמים המסייעים להם, ולהרתיע מביצועם של פיגועים נוספים".

לדברי יו"ר סיעת הבית היהודי ח"כ איילת שקד, אין מנוס מהריסת בתי מחבלים. "חייבים ליצור הרתעה אל מול הטרור המופרע וחסר העקבות שאנו עדים לו", אמרה ח"כ שקד ל"מעריב השבוע", "מילים ללא מעשים רק יחמירו את המצב. הריסת בתיהם של משפחות המחבלים היא המעט שניתן לעשות באופן מיידי בשם הצדק וההרתעה".

גם ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר תומך בהנחיות שהוציא ראש הממשלה ואומר כי מדובר במהלך מתבקש: "הריסת בתים היא אחד העונשים שמייצרים הרתעה יותר מכל דבר אחר. הריסת בית מתחרה רק בגירוש מבחינת חומרת העונש בעיני הפלסטינים, אך זאת בתנאי שמצמידים את ההריסה לרצח או לפיגוע. אם ההריסה מתבצעת רק לאחר חודשים, היא מאבדת מאפקט ההרתעה".

לדברי דיכטר, מחבל שהחליט להפוך לשהיד יחשוב פעמיים אם ידע מראש שבעקבות הפיגוע שיבצע, משפחתו תאבד את ביתה. "אני הייתי 43 שנים בשטח, ואני יכול להעיד עד כמה עונש של הריסת בתים יעיל", אומר דיכטר, "בערבית הקללה 'יחרב ביתכ', ייחרב ביתך, היא דבר איום ונורא. כשאתה אומר לערבי קללה כזאת, זה יכול להיגמר ברצח. הריסת ביתו של מחבל היא צעד אחד מתוך חבילה של צעדים, אבל מדובר באפקט הרתעה. הניסיון של השב"כ מוכיח זאת ללא כחל ושרק".

גם שר האוצר יאיר לפיד (יש עתיד) תמך בעמדה זו כאשר אמר בעקבות הפיגוע בבית הכנסת בהר נוף: "את הבתים של המחבלים האלה צריך להרוס הלילה, והמחבלים שיוצאים לפיגועים כאלה צריכים לדעת שהם לא יחזרואליהם בחיים. אנחנו לא נחסוך בכלום, אנחנו נפעיל יד קשה בירושלים, אנחנו לא ניתן לדבר הזה להימשך".

סדק בהחלטה

אלא שיש גורמים שחולקים על מדיניות זו. כך למשל, דליה קרשטיין, מנכ"לית המוקד להגנת הפרט, ארגון זכויות אדם המייצג במסגרת פעילותו משפחות מחבלים שבתיהן עומדים להיהרס, מתנגדת בתוקף למדיניות הריסת הבתים.

לדבריה, "הריסת בתים הנה ענישה קולקטיבית, המנוגדת לדין הבינלאומי ולעקרון היסוד במשפט הישראלי, שלפיו אין מענישים אדם בגין מעשים שלא הוא ביצע. הריסת הבתים אינה באה במקומה של ענישה פלילית, אלא בנוסף לה, והנפגעים העיקריים ממנה הם דיירי הבית שנהרס, ולא האדם אשר לו מיוחסים המעשים, שעל פי רוב נכלא או נהרג".

לדברי קרשטיין, מדובר בצעד לא מוסרי בעליל הפוגע לעתים קרובות בילדים ובנשים שאין שום עילה לכך שהם יישאו בעונש על פיגוע שביצע קרוב משפחתם. "לא רק שזה צעד לא מוסרי, אלא שהוא מנוגד לנורמות של המשפטהבינלאומי", אומר קרשטיין. המוקד להגנת הפרט ייצג בקיץ האחרון את משפחות רוצחי הנערים מגוש עציון ואת משפחת המחבל שרצח את השוטר ברוך מזרחי בפיגוע הירי באפריל 2014.

מאז 1996 הגיש המוקד עשרות עתירות לבג"ץ כדי למנוע הריסות בתים כצעדי ענישה. במרבית המקרים בחר בית המשפט שלא להתערב ואפשר לצבא להרוס בתים כאמצעי הרתעה. עם זאת, במהלך השנים קבע בג"ץ סייגים לשימוש בשיקול הדעת הנרחב הניתן למפקד הצבאי. על פי נתוני ארגון "בצלם", בין השנים 2001 ל־ 2005 הרס צה"ל בשטחים 664 בתים לצורכי ענישה.

בשנת 2004 , אחרי גל פיגועים רצחני והריסת מאות בתי מחבלים, מינה הרמטכ"ל אז, משה (בוגי) יעלון, צוות חשיבה מחודשת בראשותו של ראש אגף תקשוב בצה"ל אלוף אודי שני, במטרה לבחון את מדיניות הריסת הבתים למטרות הרתעה. לפי ממצאי הצוות, לא נמצאה הוכחה לכך שמדיניות הריסת הבתים הייתה יעילה לאורך זמן, ואפקט ההרתעה שהושג בתחילת הדרך נשחק עד כי לא השפיע על המחבלים.

ועדת שני קבעה כי התוצאה האובייקטיבית של הרס הבתים היא "פגיעה בהרבה בודדים ובהרבה קניין" שיוצרת אפקט של "חוסר לגיטימיות" והמליצה להפסיק זאת. שר הביטחון אז, שאול מופז, הורה לקבל את המלצותיה, ומאז 2005 מערכת הביטחון כמעט לא השתמשה באמצעי זה עד להנחיות החדשות שהוציא כעת נתניהו.

עם זאת, בקיץ 2008 , בתגובה לגל פיגועים שבוצעו בירושלים, חל סדק במדיניות ובוצעו כמה הריסות בתים ספורדיות. אחת הדוגמאות לכך היא בעקבות הפיגוע הראשון בגל זה, שהתרחש בישיבת "מרכז הרב" במרץ 2008 , ונרצחו בו שמונה בני אדם. את הפיגוע ביצע תושב שכונת ג'בל מוכבר שבמזרח ירושלים, עלא הישאם חוסיין אבו דהיים.

באוגוסט 2008 הורה אלוף פיקוד העורף להרוס שתיים מתוך ארבע הקומות של הבית שבו התגורר המחבל עם בני משפחתו אף שהבית אינו שייך למחבל, אלא לאביו. האב עתר נגד החלטתו של אלוף הפיקוד בטענה שלא ידע על כוונת בנו לבצע פיגוע, וכי לו ידע על כך - היה עושה כל שביכולתו לעצור בעדו.

בית המשפט קיבל בסופו של דבר את עמדת המדינה, שלפיה אף שבמשך כמה שנים נמנעה מערכת הביטחון מהריסת בתים, לא קיימת מניעה משפטית לצוות על הריסת בית אם גורמי הביטחון סבורים שפעולה זו נחוצה, בכפוף לכללי המידתיות ולקיום ההליך המקובל.

תועלת מול נזק

לדברי שרית מיכאלי, פעילה מרכזית בארגון "בצלם", הוראתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו להרוס את בתי משפחותיהם של הפלסטינים שביצעו את הפיגועים האחרונים מהווה פגיעה בחפים מפשע שכן "זוהי ענישה קולקטיבית, שאינה חוקית ואינה מוסרית. מערכת הביטחון הודיעה על כוונתה להרוס או לאטום שישה בתים: ארבעה מהם במזרח ירושלים, אחד בעיר חברון ואחד במחנה הפליטים עסכר במחוז שכם".

"מאז כיבוש השטחים הרסו כוחות הביטחון מאות בתים כאמצעי להענשת בני משפחה של פלסטינים שפגעו בישראלים או שנחשדו בכך", אומרת מיכאלי. "כתוצאה ממדיניות זו, אלפי אנשים נותרו חסרי בית, אף שהם עצמםלא נאשמו בכל עבירה", טענה.

המתנגדים למדיניות הענישה של הריסת בתים מקבלים חיזוק מסגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, פרופ' מרדכי קרמניצר, שאומר ל"מעריב השבוע": "בשורה התחתונה מדובר בצעד שלא נכון לנקוט משום שהוא נוגד עקרונות וכללים משפטיים ומוסריים גם במשפט הישראלי וגם במשפט הבינלאומי. בכך שאתה הורס את ביתו של החשוד בפיגוע אתה פוגע לא רק בו, מה גם שברוב המקרים הוא כבר מת, אלא גם בקרובי משפחה שאין שום טענה כלפיהם שהם ידעו מראש על הכוונה לבצע את המעשים".

בנוסף, פרופ' קרמניצר טוען כי החלטה על הריסת בתיהם של מחבלים לא מובאת בפני בית משפט שדן באשמתו של האדם, אלא "נובעת מכוח החלטה מנהלית, צו של המפקד הצבאי על פי תקנות ההגנה לשעת חירום, ירושה רעה שקיבלנו מהמנדט הבריטי". לטענת פרופ' קרמניצר, אולי יש אפקט מסוים של הרתעה בצעד ענישה כזה, אבל לדבריו להרס בתים יש גם האפקט הפוך של התססה, של רצון לנקמה, ועל כן לא ברור כלל שהתועלת של הריסת בתים עולה על הנזק.

עם זאת, יו"ר ועדת חוץ וביטחון ויו"ר הקואליציה ח"כ זאב אלקין (ליכוד) מתנגד לאמירות אלו. "ועדת שני טעתה במסקנותיה", הוא טוען, "מאז פרסמה את הדו"ח שלה ב-2005 , התפרסמו מחקרים בינלאומיים שמוכיחים דווקא כי מדובר באפקט הרתעה מועיל על סמך ניסיון מאבק בטרור במקומות רבים.

גם השב"כ סבור שבתנאים של התלקחות גל טרור, מדיניות של הריסת בתי מחבלים היא כלי אפקטיבי. אני תומך בחידוש מדיניות ההריסה גם מפני שזה הוכח מחקרית וגם על סמך הניסיון המצטבר של השב"כ שמדובר בכלי יעיל".

הויכוח שמסרב לגווע: הריסת בתי מחבלים - צעד אפקטיבי או נקמה?

אחרי שנים של הימנעות מהריסת בתי מחבלים, גל הפיגועים האחרון וההנחיה המחודשת לנקוט את המדיניות הזו החזירו לכותרות את השאלה - מדובר בצעד ענישה מיותר או בצעד יעיל?