רודי ג’וליאני, מי שהיה ראש העיר ניו יורק, ולזמן מסוים גם מועמד לא מוצלח במיוחד לנשיאות ארה”ב, היה תמיד מהפוליטיקאים שאינם בוחלים בהערות מעוררות מחלוקת. השבוע זה שוב הצליח לו. ביום ראשון, ביושבו על כיסא המרואיין בתוכנית היוקרתית “פגוש את העיתונות”, הטיח בחברו לפאנל את הסטטיסטיקה המרה, המדויקת: הסכנה העיקרית לצעירים שחורים באמריקה אינה אלימות השוטרים הלבנים היורים בהם ללא הבחנה, רוב הצעירים השחורים נהרגים על ידי צעירים שחורים אחרים. ג’וליאני גם ציין מספר: ב-93% ממקרי הרצח של שחורים, גם הרוצח הוא שחור.
ממילא השחורים בפרגוסון לא הפגינו עד כה מוטיבציה מיוחדת לקחת את גורלם בידם. הם לא נוטים למעורבות פעילה בחיי הקהילה. כאשר נערכות אצלם בחירות, לדוגמה, רק קומץ מתוכם הולך להצביע, פחות מ־ 10%. התוצאה: עיר ששני שליש מתושביה שחורים, אך שחמישה מתוך ששת חברי
היא הבעלים של “עוגות ועוד”, מאפייה קטנה שאתרע מזלה להיות קרובה למדי לתחנת משטרה מקומית. היא שחורה, אם חד־הורית לשניים, שנפגעה קשה בחודשיים האחרונים. חלק ניכר מהזמן נאלצה להותיר את המאפייה סגורה ולחיות על מעט חסכונות. ביום שני עמדה מרוסקת מול חלון הראווה השבור שהותירו אחריהם המתפרעים. אלא שהסיפור לא נגמר בזה. אתמול התמלא דף הפייסבוק שלה במעודדים ובתומכים. “אני לא מפסיקה לבכות”, כתבה להם בתגובה, אחת מרבות, והתנצלה שאין לה זמן להשיב לכל אחד בנפרד. “הטלפון מצלצל ואני אופה”, כתבה, וגם: “אלוהים, ברך את אמריקה”.