חוק הלאום: בשורה למדינה היהודית או חוק אנטי־דמוקרטי?

כמעט לכולם, מימין, משמאל וממרכז, יש ביקורת כזו או אחרת על חוק הלאום ברמה המשפטית-חוקתית, מעבר לנפיצות הפוליטית שהוא מייצר. אך מה עומד מאחורי החוק? והאם הוא מאיים על אופייה הדמוקרטי של המדינה, כדברי המתנגדים, או דווקא מעגן את אופייה היהודי, כדברי התומכים? והאם שני הדברים בהכרח סותרים זה את זה? גלגוליו של חוק הלאום החלו בכנסת הקודמת עם נוסח שהגיש ח”כ לשעבר אבי דיכטר (קדימה).

הוא החתים 40 חברי כנסת על הצעתו, אך גנז אותה בלחצה של ראשת הסיעה אז ושרת המשפטים היום ציפי לבני. כשקמה הממשלה הנוכחית, דרשה מפלגת הבית היהודי במשא ומתן הקואליציוני את קידום החוק. החוק השנוי במחלוקת, שאושר בממשלה בתחילת השבוע למרות התנגדותם של שרי יש עתיד והתנועה, הוא שילוב בין הצעות החוק של יו”ר הקואליציה וח”כ זאב אלקין (הליכוד), ח”כ איילת שקד (הבית היהודי), ח”כ יריב לוין (הליכוד) ובין נוסחה מרוככת של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

לפי הנוסחה של נתניהו, החוק יגדיר את "זהותה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ויעגן את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל". עם זאת, בנוסחת נתניהו, בניגוד למגילת העצמאות, לא נכתב כי המדינה תקיים "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין", אלא נבחר נוסח עמום שלפיו המדינה "מקיימת את זכויותיהם האישיות של כלל אזרחיה על פי כל דין”.

עוד נקבע בנוסח נתניהו כי "הזכות למימוש ההגדרה העצמית הלאומית במדינת ישראל ייחודית לעם היהודי", ורק בפסקה שלאחר מכן מעוגן המשטר הדמוקרטי. הצעותיהם של אלקין, שקד ולוין נחשבות מחמירות יותר, ובהן קיימת הדרישה להכפיף את המשטר הדמוקרטי בישראל לזהותה היהודית של המדינה. לפי הצעותיהם, בין היתר, מדינת ישראל תוגדר בחוק יסוד כמדינת הלאום של העם היהודי; השפה הערבית לא תוגדר כשפה רשמית בישראל, אך יוקנה לה "מעמד מיוחד”; והמדינה תפעל להתיישבות יהודית בתחומיה, אך לא תתחייב לבנייה בעבור לאומים אחרים.

לטענת טלשיר, אם החוק יעבור כחוק רגיל ולא כחוק יסוד, "זה בסדר כי אז נשמרת הקדימות של זכויות פרט", כדבריה. אבל הבעיה הגדולה ביותר בחוק, לפי טלשיר, היא הקשר שהוא יוצר בין דת ללאום. "משפט העמים מדבר על הגדרה של עם ולא של דת, וברגע שיוצרים קשר חזק מדי בין דת לבין לאום, זה פוגע בלגיטימציה של ישראל בעולם". לדברי טלשיר, החוק "מבוסס על תפיסה מסוימת של יהדות, ששורשיה דתיים. החוק של דיכטר נכתב בעצם בידי המכון לאסטרטגיה ציונית, גוף ימין מתנחלי", היא אומרת, "המקור השני שלו הוא ההסכם הקואליציוני בין הבית היהודי לליכוד. המצע של הבית היהודי והתפיסה של המפלגה הם שהלאומיות היהודית היא הדת היהודית. החוק אומר ‘הלאום היהודי’, אבל הוא יעגן גם את הסמלים של הדת היהודית, ולכן הוא פרובלמטי. חוק ההגדרה העצמית הבינלאומי עובד על עמים  ולא על דתות".

בנקודה זו מבדילה טלשיר בין הנוסחים השונים של חוק הלאום: "ההצעות של חברי הכנסת אומרות ‘הערכים יהודיים, המשטר הוא דמוקרטי’, והבעיה בנוסח הזה היא שהוא הופך את הדמוקרטיה לפרוצדורה. נתניהו, לעומת זאת, אומר שדמוקרטיה היא ערך ויהדות היא ערך. שניהם צריכים להתממש". עוד מוסיפה טלשיר כי עיתוי החוק בעייתי. "בזמן שבו יש מתיחות בין ערבים ליהודים ופיגועים בירושלים, זה טיימינג גרוע מאוד להצעת חוק כזו. החוק שופך שמן על המציאות הגיאופוליטית במזרח התיכון. זה הופך את הכל למלחמת דת - כמו ההתגברות של דאעש. זה עוד יותר שופך שמן על המדורה". “החוק נועד למלא לקונה", טוען מנגד עו”ד ד”ר אביעד בקשי, ראש המחלקה המשפטית בפורום קהלת.

"בעבר המשפט הישראלי היה משפט מקובל, התבסס על עקרונות שהתקבלו בפסיקה, ובעידן הזה ידע בית המשפט להגן על זכויות האדם". בקשי מסביר כי עם חקיקת חוקי היסוד ב-92’, "נוצר מצב לא מאוזן. לערכיה של ישראל כמחויבת לזכויות פרטיש מעמד חוקתי, ולעומת זאת לערכיה כמדינת לאום אין מעמד חוקתי, והאיזון הראוי שהיה הופר. למשל בבג”ץ המסתננים, בית המשפט דן בזכויות האדם של המסתננים והיה צריך להביא בחשבון גם את השיקול של ישראל כמדינה יהודית. אלא שב-120 עמודי פסק הדין לא מוזכר השיקול הזה".

"כל ציוני יחרד להבין שהמצב המשפטי היום הוא שזכותו של מסתנן אריתריאי להסתובב ברחבי המדינה נהנית ממעמד משפטי חזק הרבה יותר משל יהודי העולם לעלות לארץ", ממשיך בקשי, "לכן המטרה היא לתת מעמד של חוק יסוד גם לערכיה של ישראל כמדינה יהודית, מה שאומר שבית המשפט יצטרך, שווה בשווה, לתת משקל לערך הזה".

"בהחלט. זה כמובן תלוי בשופטים, ואני מאמין שתהיה קבוצה של שופטים שתנסה למעט ככל האפשר בהשפעתו של החוק, אבל הוא יהיה בשורה". בקשי מוסיף: "לחוק יש חשיבות הצהרתית, הוא טקסט מכונן בחברה הישראלית, ילדים ילמדו אותו בבית הספר".

"הייתי בין מנסחי ההצעה שהובאה לוועדת החוקה ב-2006 , ושם התחיל כל הנוסח הנוכחי של החוק", מספר השופט בדימוס אורי שטרוזמן, שטוען כי הסעיף החשוב ביותר נשמט מהצעת החוק של נתניהו. לדבריו, "היה סעיף שאומר שישראל תקצה משאבים להתיישבות היהודית בתחומיה ולקיבוץ גלויות, וזה הסעיף שנטען שמפלה. הסעיף שנשמט אומנם לא נוסח באופן מוצלח, "אך כוונתו הייתה להגיד שבמצב הנוכחי של ישראל, יש צורך לתת העדפה מתקנת לעם היהודי. לא ייתכן שגבול לבנון יהיה משובץ בערבים, שהקריאה ליישוב הגליל ביהודים תהיה נחשבת לגזענית ושחוק השבות ייחשב מפלה ערבים".

לטענת שטרוזמן, מטרת הסעיף המדובר הייתה "לתת לבג”ץ כלים לאפשר את ההעדפה ליהודים בשאלות הקיומיות לעם ישראל. קיווינו שחוק הלאום יעשה זאת. אבל בהצעה שהיום ראש הממשלה מציע, וציפי לבני מחבקת אותה, הוא הוציא את הסעיף”, אומר שטרוזמן וקובע: “אם אומרים לי שלתת העדפה להתיישבות יהודית בגליל זו גזענות, אני חושב שזו צביעות".

"הסעיף שמדבר על התיישבות יהודית צריך להיות בחוק”, טוען גם ד”ר בקשי. כמו כן, לטענתו, "זו תהיה טעות גדולה לוותר על סעיף השפה העברית כשפת המדינה. המאפיין הכי בסיסי של מדינת לאום זה שיש שפה לאומית. אני חושש ממצב שבו יום אחד יבואו חברי כנסת ערבים ויבקשו להניח על שולחן הכנסת הצעת חוק בערבית".