"אני הרגשתי כמו בחוויה חוץ גופית", מוסיפה שרה. "לא נלחצתי אבל הסיטואציה נראתה לי כמו מסרט. לא ממש הבנתי את המשמעות של מה אנחנו עושים, בעיקר הייתי מוטרדת מהדרך הארוכה ומהקור".
(מתוך חיבור שכתבה נועה ז"ל)
בזיכרונן של שרה ונורית נותר חור שחור בשעות שלאחר מציאתה של נועה. הן זוכרות במעומעם את זירת הרצח שהתמלאה בניידות, ואת האמבולנס אליו נכנסו ביחד עם חברתן המעולפת. את הלילה הן עשו עם כל חבריה של נועה, בביתה של אחת מהן. נורית מספרת על לילה רווי בכי והלם. כשהצליחו להירדם מאוחר, היא התעוררה מייד בבעתה. "זה הייתה הפעם היחידה בה קמתי מהשינה בצרחות", היא אומרת. "חלמתי על נועה, על הגופה, על הרגליים שלה. לא פשוט לילדה בת 17 לראות את חברתה מתה בכאלה נסיבות. אחר כך היו לי סיוטים רק לפני שהלכתי לישון".
התרעות פיקוד העורף