הפנים מאחורי המאבק להעלאת שכר המינימום

ברק לא מבקר את ההורים בגלל מחיר הדלק, ועלי דוחה הבאת ילדים לעולם מחשש שלא יוכל לפרנס אותם. מאות אלפי שכירים בישראל, מקבלי שכר מינימום, מחזיקים אצבעות שהמאבק להעלאתו יצליח ומאשימים: "מנצלים אותנו"

אייל לוי צילום: עדי אבישי
הפגנה להעלאת שכר מינימום
הפגנה להעלאת שכר מינימום | צילום: אלון לי גרין
4
גלריה

"אם שכר הדירה שלי הוא 2,500 שקל ואני משלם 250 שקל על נסיעות, נשארים לי בערך 750 שקל לסיים את החודש", מסכים עלי תולת לחשוף את הצהרת ההון הפרטית שלו. "שמונה שנים מיום שהתחלתי להיות עובד קבלן, אני לא זוכר פעם אחת שיצאתי עם אשתי למסעדה. לא זוכר חופשה במלון. כדי לגמור את החודש אני מלווה מפה ומשם, ואז נכנס שוב לחובות. אם אני אספר לך שלפעמים אני שם על האורז קפה, תאמין לי? במקום מרק. אני רוצה לקנות ירקות, רואה את המחיר ומוותר".


"ממש לא. הרוב הגדול של העובדים בשכר מינימום הם עובדים של המערכת הציבורית, רשויות מקומיות, עובדי קבלן, או של תאגידים גדולים. זה נכון שלעסקים הקטנים, ששם עובד מיעוט בשכר מינימום, צריך לעזור, אבל אי אפשר לעזור בדרך של משכורות רעב. הגיע הזמן שאנשים בישראל שיוצאים לעבוד יוכלו להתפרנס בכבוד. העובדה שרוב העניים הם אנשים עובדים היא תעודת עניות לכולנו. מי שיוצא בבוקר לעבודתו וחוזר בלילה כדי להשכיב את ילדיו, חייב להיות לפחות מעל קו העוני ולא מתחתיו".



תגיות:
המחאה החברתית
/
עבודה
/
דב חנין
/
שכר המינימום
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף