שעת צהריים מוקדמת של יום חמישי בעיר פריז. מבחינת עוברי האורח זה עוד יום בשבוע, מבחינתנו זהו היום המכריע – יום הדין. עשרים וארבע שעות לפני כן, התאספנו בשדה התעופה בן גוריון דרוכים למשימה, כשהמטרה שהובילה את המאבק ניצבת ברורה מתמיד אל מול עיננו – צדק בשביל לי.
תמיד האמנתי שהשניים שדרסו את לי ישפטו, אבל לא ידעתי איך הרגע הזה ירגיש. אנחנו יושבים דרוכים על ספסל העץ של אולם בית המשפט, שומעים את הדברים, הנאמרים בצרפתית, ומקשיבים למתרגמים המקצועיים שסייעו לנו. את הטון של הדברים ואת שפת הגוף של הדורסים אפשר להבין גם ללא תרגום.
הכותבת חברה בעמותת "צדק בשבילי"
התרעות פיקוד העורף