כשנוכחו אנשי צפת כי נפתלי הולך בדרכי אמו, קראו לו נפתלי חנה'לס (ביידיש: נפתלי של חנה). נפתולה למד תורה מגדולי הרבנים בצפת והוסמך לרבנות. "היה מרביץ (תורה) בישיבת 'תורת ארץ ישראל' שנמצאת כאן מולנו", אומר זאב פרל, "והיה יד ימינו של הרידב"ז" (הרב יעקב דוד וילובסקי).
בתחילת השבוע השני הופיע אצל הרבנים אחד המקובלים. איש לגמרי לא ידוע. ביקש שייצאו לכפרים שמחוץ למחוז ויקנו תרנגולים יהא צבעם אשר יהא. "וכי יש בדעתך לצבוע אותם?", לעג אחד הנוכחים. המקובל אמר כי אינו יכול להשיב. בכל זאת החליטו לעשות כדבריו. למחרת עם שחר יצאו שליחים רכובים על חמורים לכפרים בנפת טבריה. חלפו שתי יממות ומאה תרנגולים מנומרים הובאו לבית המקובל. אבל אשתו אמרה כי יושב הוא בבית הכנסת. לשם יש להביא את התרנגולים. מצאוהו עטוף טלית ותפילין. על פי רמז ממנו הניחו את התרנגולים בחדרון סמוך וסיימו את שליחותם.
כשהוא בטוח ש– 500 נפוליוני הזהב כבר מקרקרים בכיסו, שמע קרקור אחר. זקיפיו המבוהלים נכנסו לדווח: "ה'יהוד' פה ובכלובים מאה תרנגולים צחים". הטורקי כעס, אחר כך נדהם, וכשמצא מחדש את מיתרי קולו ביקש מהמכובדים להסביר לו הכיצד? אחד מהם, הרב שלמה הלר, סיפר את המעשייה, ובסיומה הוסיף: "בטרם שחר נקראנו לבית הכנסת וגילינו שהתרנגולים, נוצותיהם הלבינו. מה פעל אותו איש קדוש? את זאת אין אנו יודעים".
השמועה על שור הבר והלווייתן שיהיו מנת חלקם של השניים פשטה בשדה. מאז כונה חיים בוכמן "שור הבר" ודוד אפשטיין "הלווייתן". "מהסיפור הזה מה אנחנו למדים?", שואל אותי זאב פרל, "שלא רק אוהב אדם, חסיד וירא שמיים היה אלא גם אוהב ארץ ישראל". ובמיוחד את הגליל. הוא ייצר יין עוד לפני כרמל מזרחי ורק מענבים של חקלאי הגליל.
"רבי נפתולה", אומר נפתלי פרל, "ניסה לשמור על תלמידי החכמים". זאת הוא למד מקורותיו במלחמת העולם הראשונה. כשהתלקחה התבערה הגיע עד המושל ג'מאל פחה כדי לשחררם מהצבא הטורקי. "כי היה די ברור שמי שמגיע לצבא לא חוזר משם". מלחמת העולם הראשונה הייתה המשבר
ההתלהבות הזאת סחפה את ר' נפתולה למעשים גם בגליל. לא אורך הזמן והוא מקים בית מושב זקנים במירון. "וזה עול אדיר, אחריות אדירה", מספר זאב פרל, "לגייס כספים, מנהלות, לא צריך להגיד לך מה זה".
"צדיק שלא עשה לביתו. כסף שנכנס תמיד יצא. נאמן לאנשים. לא היו לו חמש דירות במגדל זה או אחר".
למשימת החסד האחרונה יוצא נפתולה חנה'לס בערב פסח. "בסוף חורף תר"פ", כפי שכותב ר' שמואל הלוי הורוביץ ב"ימי שמואל" פרק מ"ב. הוא נזעק לירושלים לקבל לקראת החג תרומת נעליים ומכנסיים לילדים נזקקים בעירו. "ובאו אז איזה תיבות בגדים מאמריקה בשביל עניי צפת... וגם לקח אז את התיבות עם החפצים לחלקם לעניי צפת וחזר איזה ימים לפני חג הפסח ברכבת, וקרה מקרה לא טוב, כי כשהרכבת הייתה קרוב ללוד, התנתקו איזה פסים מהרכבת ונפלו איזה קרונות מההר, והוא היה בתוכם ובעוונותינו הרבים מת ברסיקת אברים רחמנא לצלן, ואנשי יפו יצאו והביאוהו
אבל האמת היא שנפתולה חנה'לס נקבר בבית העלמין טרומפלדור בתל אביב. ההלוויה הייתה ב– 30 במרץ 1920 , ארבעה ימים לפני פסח. נפתולה הוטמן בין ראש הקהל שמעון רוקח לבין ר' ראובן ב"ר שמעון דוד זצ"ל "למשפחת יפה המהוללה, נכד בעל הלבושים זצ"ל".
לא רק בעקבות אורחות נפתולה מנסה נפתלי ללכת. לאשתו קוראים זהבה, גולדה ביידיש. בדיוק כפי שקראו לאשתו של נפתולה חנה'לס.
התרעות פיקוד העורף