הבוקר (חמישי) מפרסמת המועצה הלאומית לשלום הילד את השנתון שלה ל-2013, המציג תמונת מצב מקיפה במגוון תחומים על מצבם של ילדי ישראל בשנה שעברה. הדוח נמסר לנשיא המדינה ריבלין על ידי מנכ"ל המועצה, יצחק ד"ר יצחק קדמן בטקס בבית הנשיא.
בסוף שנת 2013 חיו בישראל 2,682,160 ילדים - 32.9% מכלל האוכלוסייה. במהלך העשור האחרון מספר הילדים בישראל הכפיל עצמו ומספר הילדים המוסלמים גדל ביותר מפי שלושה. 8.5% מהילדים גדלים במשפחות חד הוריות כשבעשור האחרון חלה עלייה של כמעט פי שניים במספרם.
אולם, עבור קטינים רבים, גם המשפחה רחוקה מלהיות הסביבה המגוננת שהיא אמורה להיות, וככל שחולף הזמן המצב מחמיר. ב-15 השנים האחרונות חל גידול של 55% במספר התיקים שנפתחו בגין עבירות נגד ילדים בתוך המשפחה. 2,338 מקרים רק בשנה שעברה. 21% מהם על עבירות מין במשפחה. לשם השוואה, באותה תקופת זמן חל גידול של 27% במספר התיקים שנפתחו על עבירות נגד ילדים מחוץ למשפחה.
גם בית הספר מהווה שדה קרב ביומיום של ילדים רבים, כשיותר ממחצית מהמקרים המדווחים של איומים, חטיפת תיקים וחפצים, מכות ודקירות, התרחשו בשטח בית הספר – 62%, נתון המעיד על אזלת היד של מערכת החינוך באכיפת הסדר והמשמעת בשטחי בתי הספר. 40% ממקרים אלה התרחשו ברחוב. ב-2013 נפתחו גם 548 תיקים לבגירים בחשד לביצוע עבירות מין נגד קטינים במוסדות חינוך. מתוך כלל הילדים שנחקרו על פגיעה מינית וידעו לזהות את הפוגע, 29.5% נפגעו על ידי הורה או קרוב משפחה, 22.4% נפגעו על ידי חבר, 7.4% על ידי שכן ו-27.2% נפגעו על יד אדם זר.
עד כמה יעילים בתי המשפט בטיפול בתיקים אלה וכמה מהם מסתיימים ללא הרשעה? השנתון מצביע על כך כי בשנת 2013 81% מהתיקים שנדונו על עבירות נגד ילדים מחוץ למשפחה, הסתיימו גם בהרשעה. בתי המשפט נוטים עם זאת להקל יותר במקרים בתוך המשפחה, כשבמהלך השנה שעברה 57.9% מהמקרים שהגיעו לפתחו של בית המשפט נסגרו.
האם נתונים אלה משקפים את המציאות במלואה ואת האמון ברשויות אכיפת החוק? ראוי לציין כי שליש מהבתים בהם נפגעו ילדים מאלימות כלל לא דיווחו למשטרה על הפגיעה, משום שסברו כי לא היתה חמורה. 17% מאלה שלא דיווחו לרשויות, אמרו כי עשו זאת משום שלא האמינו ביכולתה של המשטרה לגלות את התוקף.
ברשימת הערים המובילות במספר התיקים שנפתחו על אלימות בגירים נגד קטינים בשנה שעברה, מובילות ירושלים (עם 513 תיקים), תל אביב (309) ובאר שבע (158) כשאחריה אשדוד, ראשל"צ, חולון, נתניה, חיפה ובת ים.
האינטרנט ממשיך להוות חלק אינטגרלי מחיי הילדים, כשבשנת 2012 83.9% מילדים בגילאי 7-11 גלשו באינטרנט, וכך גם 83.3% מבני 12-14 ו-97.1% מבני ה-15-17. כמחצית מבני הנוער בגילאי 12-17 גלשו מידי יום לפחות 3-5 שעות ויותר וכמחצית מבני הנוער מצהירים כי הם בודקים מה חדש ברשת כל 15 דקות. כ- 90% מבני הנוער בגיל 13-18 השתמשו באפליקציית וואטסאפ. כ- 50% מדווחים כי מקבלים מדי יום למעלה מ-100 הודעות.
לשימוש האינטנסיבי באינטרנט גם צדדים שליליים, כשרבע מבני הנוער העידו כי קיבלו תמונה חושפנית של מישהו שהם מכירים במייל או ב-SMS. עוד עולה כי 45% מהילדים בגיל 10-17 דיווחו שנפגעו מאלימות מילולית ברשת. אחוז המדווחים שהיו עדים לאלימות גבוה בהרבה מאחוז המדווחים על פגיעה או על היפגעות מאלימות (46% לעומת 17% ו- 27% בהתאמה). הורים, שימוש לב לנתון מטריד נוסף: מרבית הילדים (77%) מעולם לא סיפרו לאיש על היותם קורבנות לאלימות באינטרנט.
בשנת 2013 נפתחו 26,460 תיקים במשטרה לקטינים. מהם 70.0% היו תיקים פליליים ו- 30.0% הסתיימו באי-תביעה (טיפול מותנה) - 53.5% היו בגין עבירות מוסר, 33.3% היו בגין עבירות נגד גוף האדם, 26.3% היו בגין עבירות כלכליות, 24.0% היו בגין עבירות מרמה ו- 20.4% בגין עבירות סדר ציבורי.
שיעור התיקים שנפתחו לקטינים בעשור האחרון, ירד מ-47.2 תיקים (לאלף בני נוער) בשנת 2000 ל-33.2 תיקים בשנת 2013 - ירידה של 19.9%. בשנת 2006 נבלמה עלייה של מספר שנים בחלקם של הקטינים החשודים בעבירות. ב-2006 היה חלקם 11.1% מכלל החשודים, מאז הולך וקטן חלקם וב-2013 הגיע ל-7.5%. הרקע לעבריינות הנוער מגוון ועם זאת, בשנת 2012 15.2% מכלל הקטינים בני 12-18 בעלי תיקים פליליים חיו במשפחות עם הורים גרושים. ל-34.5% מהם יש לפחות הורה אחד שהורשע בדין, לעומת 14.4% מבני 12-18 בכלל האוכלוסייה. שליש מהם היו ללא מסגרת לימודים.
בין שנות הלימודים תשע"א לתשע"ג חלה עליה באחוז התלמידים המשתמשים בסמים. אחוז התלמידים שעישנו אי פעם מריחואנה, גראס או חשיש עלה: בכיתות ז'-ט' מ-2% בתשע"א ל-4% בתשע"ג ובכיתות י'-יא' מ-5% "א ל-6%.
בשנת 2014 היו 441,167 ילדים מוכרים למחלקות לשירותים חברתיים - כ-17% מכלל הילדים במדינת ישראל. מאז 2001 ועד ל-2014 חלה עליה של 51.9% במספרם.
ב-2013 אחוז הבנים שטופלו בידי עובדים סוציאליים לחוק הנוער בעקבות דיווח על חשד להתעללות היה גדול מזה של הבנות כמעט בכל הקטגוריות, להוציא התעללות מינית, שבה האחוזים דומים. 31.0% מהדיווחים לעובדים סוציאליים לחוק הנוער היו בגין התעללות פיזית. כ-75% מהילדים בסיכון המטופלים ברשויות הרווחה שנפגעו פיזית - נפגעו בידי אחראי מתוך המשפחה.
נתון מדאיג שעולה מהדו"ח מתייחס למספר הילדים שנמצאים במרכזי חירום, שגדל בעשור האחרון כמעט פי שניים (מ-223 בשנת 2000 ל-409 בשנת 2013). בשנה שעברה כ-41% מאותם ילדים היו בגילאי 7-10. 20.8% מכלל השוהים במרכזי חירום היו נפגעי פגיעה מינית, אצל שליש מהם הפגיעה התגלתה רק לאחר שהושמו במרכזים עקב סיבות אחרות, בעיקר הזנחה קשה. מתוך כל הפניות לנציב קבילות ילדים ובני הנוער במועצה לשלום הילד 33.7% היו על רקע אלימות. בשנה שעברה 546 פניות היו בנושא פגיעה מינית, לעומת 145 פניות ב-1995 (גידול של 276%).
ברשימת היישובים בהם אחוז הילדים במצוקה המוכרים לרשויות הרווחה הוא גבוה במיוחד נמצאים בין היתר: חצור הגלילית (47.2), ג'סר אזרקא (40.3), שעב (38.4), לקייה (37.4), כפר מנדא (32.0), טירת כרמל (31.8), בית שאן (31.2%), קריית מלאכי (31.1) ורכסים (30.7).
בשנת 2013 אותרו על ידי עובדי בריאות (צוותי בתי החולים, קופות החולים וטיפות חלב) 2,917 ילדים כנפגעי אלימות במשפחה ותקיפה מינית. מדובר בירידה של כ-20% משנת 2010. 32.5% נפגעו מהזנחה, 28.6% נפגעו מהתעללות פיזית, 10.7% מהתעללות נפשית, 9.4% מהתעללות או תקיפה מינית. בשנת 2013 שהו 1,079 ילדים במקלטים לנשים נפגעות אלימות. מדובר בגידול של כ-41% משנת 2001.
על פי הנתונים, בשנת 2013 נרשמו בחדרי המיון 806 ילדים ובני נוער עקב ניסיון התאבדות, 77.7% מהם היו בנות. מבין ניסיונות ההתאבדות נרשמו 492 מקרים של ילדים בגיל 15-17, 283 ו-31 מקרים מתחת לגיל 9. עוד מצוין בדוח כי בשנת 2011 - 11.9% מתלמידי כיתה י' חשבו ברצינות להתאבד, 6.9% הכינו תכנית על האופן שבו ינסו לעשות זאת, 6.8% ניסו להתאבד ו-3.2% נפצעו במהלך ניסיון התאבדות.
על רקע דוחות העוני שהתפרסמו בשבועות האחרונים מטעם הביטוח הלאומי ועמותת "לתת", גם דוח המועצה לשלום הילד הולם את הנתונים הקשים של אלה שהתפרסמו לפניו. על פי הדוח, מספר הילדים החיים בעוני בשנת 2013 עמד על 826,105. אמנם מדובר בירידה לעומת שנה קודמת אך תמונת המצב עדיין קשה כש- 30.8% מילדי ישראל חיים בעוני ומשנת 1998 חל גידול של כ-55% בשיעור הילדים העניים. בשלושת העשורים האחרונים גדל אחוז הילדים העניים פי ארבעה. מדובר בכחמישית (20.0%) מן הילדים היהודים ובשני שלישים (66.4%) מהילדים הלא יהודים וגם אנשי המועצה לשלום הילד, כמו חוקרי הביטוח הלאומי, מציינים כי מאז 2000 בולטת מאוד השחיקה ביכולתם של תשלומי ההעברה והמיסים לצמצם את ממדי העוני וזאת עקב קיצוץ בקצבאות.
תאונות: בשנה האחרונה נהרגו במהלך חופשת הקיץ 23 ילדים ובני נוער. סיבת המוות השכיחה ביותר היתה טביעה, ובמקום השני תאונות דרכים.
קשב וריכוז: בשנים 2008-2012 גדל כמעט פי שניים מספר הילדים שהונפק להם מרשם לתרופת ריטלין וחלופותיה. כ-50.0% מהילדים שהונפקו להם מרשמים לתרופת ריטלין וחלופותיה שייכים מאז 2008 לקבוצת הגיל 10-14, יותר מרבע מהילדים שייכים לקבוצת הגיל 5-9.
השמנת ילדים: עוד עולה מהדוח ש- 21.3% מתלמידי כיתות א' ו-30.4% מתלמידי כיתה ז' סובלים ממשקל עודף והשמנה.
מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, אומר בהמשך לנתונים: "אמנם רוב הילדים בישראל חיים בטוב וזכויותיהם הבסיסיות נשמרות. צפי תוחלת החיים שלהם גבוה, שיעורי הלמידה במוסדות חינוך גבוהים מאד, שיעור העבריינות בקרבם פחת משמעותית ולרובם הגדול ביטוח בריאות ומענה רפואי סביר. אך יחד עם זאת יש מיעוט ענק ומשמעותי של ילדים בישראל שרע להם מאד. גם אם מביאים בחשבון כי יש חפיפה מסויימת בין ילדים בעוני לבין ילדים בסיכון ובסכנה, עדיין מגיעים למספרי ענק ולהנחה מבוססת כי למעלה ממיליון ילדים בישראל חיים במצוקה קשה, בסיכון גבוה ובסכנה. זהו מספר בלתי נתפש ובלתי נסבל שחייב להדיר שינה מעייני כולנו ובמיוחד מעיני קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות. הגיע הזמן להתעשת, להשקיע בילדים, לראותם כנכס ולא כנטל ולהבטיח כי ילדות מאושרת תהיה נחלתם של כל הילדים בישראל, לא רק של רובם".
התרעות פיקוד העורף