עוד קודם להחלטה, קיבלו חברי ועדת השחרורים מכתב מטעם ועד נפגעי הבנק למסחר, בו נכתב: ״שמענו לתדהמתנו כי יש אפשרות שהגנבת הפושעת אתי אלון תצא לחופשי. היא שוקמה, אך אנחנו - כל חוסכי הבנק למסחר - לא נשתקם ולא שוקמנו. כל כספנו שהושקע על ידי אתי אלון, כולל זה של הורינו שחלקם ניצולי שואה, וקיבלו פיצויים על זוועות הנאצים, הופקד בבנק למסחר. אתי תמיד לחצה עלינו להשקיע והבטיחה שתדאג לריבית טובה יותר. אי לכך, אנחנו, הורינו ואחינו שוב עברנו טראומה שחזרה ממחנות ההשמדה. אלון 'רצחה אותנו' בגלל לקיחת הכספים שהיו מקור המחייה היחיד שלנו ושל ההורים. אנחנו לא ישנים בלילות, לוקחים תרופות פסיכיאטריות כי כל כספנו היו בבנק שנסגר. רוב המפקידים שהיו ניצולי שואה וילדיהם, חשבו שהשואה חזרה - הפעם בדמות אתי אלון, וביתר שאת כי חרפת הרעב והמחסור שוב חזרו על עצמם".