הם אולי רק בני נוער, אבל גם הם יודעים להתנהג כמו עורכי דין ולדקדק בניסוח. לפני כעשרה ימים קבעו המנהיגים הצעירים של תנועת הנוער של התנועה היהודית-קונסרבטיבית באמריקה, כי מעתה לא יחול עוד איסור על חברי ההנהגה לצאת לדייטים עם בני זוג לא יהודים. במקום איסור גורף, כפי שהיה מקובל עד עתה, נקבע הנוסח הבא: החברים צריכים להיות מודל של ”בחירה יהודית בריאה של דייטים“, ה“כוללת הכרה בחשיבותם של דייטים בתוך הקהילה היהודית ומתייחסת לכל אדם תוך הכרה שכולם נולדו בצלם אלוהים“.
הנתונים מדברים בעד עצמם. סקר ”פיו“ מהשנה שעברה, שזיהה את הזינוק החד במספר הצעירים היהודים שנישאים ללא יהודים, עד כדי שמונים אחוזים בקרב צעירים רפורמים (82.2%) ומי שהם ”סתם יהודים“ שאינם משתייכים לזרם כלשהו (78.61%), לא פסח גם על התנועה הקונסרבטיבית. זו תנועה במצוקה: בעולם יהודי הפונה לקצוות, היא מנסה לשמור על דרך של אמצע. הלכתית, אך לא אורתודוכסית. פרוגרסיבית, אבל לא עד כדי רפורמה. עד לפני כמה עשרות שנים היו הקונסרבטיבים עמוד התווך של החברה היהודית-אמריקאית המחויבת, אבל כוחם נשחק מאוד. פחות מעשרים אחוזים מיהודי ארה“ב מזהים עצמם כקונסרבטיבים, וגם בתוכם ניטשים קרבות בין השמרנים – המבקשים להחזיק את התנועה במקום שבו הייתה קודם לכן – לבין החדשנים – הדוחפים אותה למקום שבו נמצאים רוב היהודים.
וברור שאיסור על דייט הוא פשוט לא ריאלי. אפשר לאסור, אבל התוצאה תהיה פשוטה: או שהצעירים יתעלמו מהאיסור וימשיכו להיות בתנועה שפיה וליבה אינה שווים. או שיתעלמו ממנו ויעזבו את התנועה למקומות אחרים. הצעירים, כדרכם של צעירים, בסך הכל מאותתים לעולם המבוגרים את מה שלמבוגרים קשה יותר לומר במפורש. החוקים שנקבעו בתנועה הקונסרבטיבית אינם תואמים את הפרקטיקה ואת האמונות של רבים מאוד מחברי התנועה הקונסרבטיבית. זה לא מקרה יחיד – לקונסרבטיבים, כמו לזרמים יהודיים אחרים,ואולי קצת יותר, יש נטייה לייצר רבנים שמרנים הרבה יותר מאשר חברי הקהילות שלהם. הרב יאכל כשר – הקהילה פחות. הרב לא ייסע בשבת אלא לבית הכנסת – הקהילה כן. הרב (או הרבה כמובן) לא יחתן זוג של יהודי ולא יהודי – אבל בניהם ובנותיהם של חברי הקהילה יבחרו להם בני זוג כרצונם, וימצאו גם את מי שישיא אותם, מחוץ לתנועה. בעיה.
הדור הצעיר של תנועת הנוער סימן לפני כמה ימים את הכיוון שנראה בעיניו. ההנהגה הרבנית עוד מתחבטת, נקרעת. לאחר הודעתו המפתיעה של גרדנשוורץ הופעל עליו מכבש לחצים כבד לחזור בו. לתנועה הקונסרבטיבית מסורת היררכית שהייתה למעשה כופה עליה להרחיק אותו ואת קהילתו אם היו מתעקשים על דרך עצמאית שאינה עולה בקנה אחד עם מה שמרשה אסיפת הרבנים. הלחץ עשה את שלו. גרדנשוורץ ויתר, ונימק את הויתור בכך שהמתווה שהציע כתחליף לאיסור להשיא – שהרב יקבל מבני הזוג התחייבות מראש לגדל ילדים יהודים – מעלה סוגיות קשות, גם עקרוניות (הוא עשוי להוביל לאפליה בין זוגות צעירים, שיהיו להם ילדים ולכן יוכלו להינשא, לבין זוגות מבוגרים, שכבר לא מצפים לילדים, ולכן לא יוכלו להינשא), וגם מעשיות (אין שום דרך לאכוף את ההתחייבות של טרום הנישואים, ועל כן
היא עלולה להפוך במהרה לפרוצדורה נוספת שעולה ממנה ריח של צביעות). אבל גלי ההדף שחולל לא נרגעו. ברור שבתנועה יש תסיסה בנושא הזה, וברור שבזמן כלשהו, כנראה בקרוב, תצטרך להידרש אליה מחדש ואולי גם להגדיר מדיניות חדשה שתתקבל על דעת החברים.