המיתולוגיה מספרת ששמה של העיר רומא נגזר משמו של רומולוס, שהיה המלך הראשון שלה, עוד לפני הרפובליקה. עוד מספרת האגדה, שרומולוס היה אחד משני תאומים (אחיו נקרא רמוס) שנולדו בחטא, ולכן המלך באותה עת פקד להשליך אותם לנהר הטיבר (כמעט כמו משה ופרעה), אך נכמרו רחמיו של החייל שצווה להשליכם, והוא השאירם בחיים על שפת הנהר. זאבה עתירת חלב היניקה אותם. לפיכך, לא כל גוריה זכו להגיע לעטיניה, והגור שלא הגיע כונה "אנדרדוג". מאז המושג מתאר את המקופח, הדפוק, המזולזל והעשוק. עכשיו הפלסטינים חוזרים לרומא (או יותר נכון לאמנת רומא) כאנדרדוג. אולי הם רואים בכך סוג של סגירת מעגל.
ואולם באמנת רומא קיימת "כיפת ברזל" מובנית, או אם תרצו "נסיוב חיסוני". האמנה קובעת(סעיף 17) כי סמכות בית הדין הפלילי בהאג חלה רק במקרה שהמדינה שהוגשה נגדה התלונה אינה יכולה או אינה רוצה לערוך חקירה משלה, ביושר ובכנות, וככל הנדרש גם להגיש תביעות. כלומר, ככל שהמדינה עצמה מנהלת חקירה הוגנת שאין מפקפקים בכנותה ובהגינותה, בית הדין הפלילי אינו מוסמך לטפל בחשדות ובתלונות נגדה. עיקרון זה נקרא "עקרון המשלימות".
ועוד למותר לציין, וכדאי שהפלסטינים יצרבו את הדברים בתודעתם, תלונות יכולות להיות הדדיות. הן עלולות מבחינתם להיות חרב פיפיות. קצת מפתיע שהארכי־טרוריסטים של סוף המאה ה־20 וראשית המאה ה־21 מייבבים דווקא בנקודה שבה הם הכי חשופים ושבה הם הכי מצטיינים, שכן מי אם לא הם זכאים לתואר מלכי הטרור ונסיכי פשעי העם, הם והם בלבד.
התרעות פיקוד העורף