סילבי בוטון: "אני מעדיפה לעבוד יותר קשה פה, אבל לפחות לחיות בביטחון. כאן אני לא מפחדת. מרגישה כמו במשפחה. בצרפת, במקום שבו גרתי, הרוב ברח ומי שנשאר מזכיר את היהודים בגרמניה, בפרוץ ֻמלחמת העולם השנייה, אלה שאמרו 'לנו זה לא יקרה' בוטון מכירה היטב את מקום הפיגוע בסוף השבוע – ההיפר הכשר בפורט דה ונסן. ב־2002 חזרה לגור בפריז למשך שלוש שנים כדי לטפל באביה ובתקופה הזו עבדה במערכת עיתון המצויה בסמוך למרכול. היא מספרת שהיא ובעלה אפילו לא שקלו להישאר שם. ”אני מעדיפה לעבוד יותר קשה פה, אבל לפחות לחיות בביטחון", היא אומרת. ”כאן אני לא מפחדת. מרגישה כמו במשפחה. ובצרפת, במקום שבו גרתי, הרוב ברח ומי שנשאר מזכיר את היהודים בגרמניה, בפרוץ מלחמת העולם השנייה, אלה
שאמרו ’לנו זה לא יקרה‘".
”לא צריך לשים את כולם באותה סלסילה. יש כאלה שהשתלבו יפה, אבל יש אוכלוסייה ענקית בפרברים שלא טופלה במשך שנים. העדיפו לטמון את הראש באדמה כמו בת יענה. גם לפני שבועיים היה פיגוע, אבל לא רצו להודות שזה פיגוע טרור, ניסו לעצום עין, לא רצו להגיע לחיכוך וזה אפשר לבעיה לצמוח".
אם פעם לגור ברובע הלטיני, לשתות קפה במונפארנס ולראות את השקיעה בגני טווילרי היה החלום בהתגשמותו, היום היהודים שנולדו בעיר המופלאה הזו, שנחשבת לרומנטית ביותר בעולם, חולמים חלומות אחרים. ”נכון שהייתה פה מלחמה בקיץ", אומר ברוך, ”אבל לפחות הרוצח הוא לא השכן שלך. הוא נמצא מהצד השני של הגדר. אנחנו מעדיפים למות בישראל ולא בפריז".
התרעות פיקוד העורף