שר התחבורה ישראל כץ הגביל את אפשרויות התנועה של משאיות על כביש מספר 1 בדרך לירושלים (עוד לפני תחילת העבודות הנוכחיות שם) כדי למנוע עומסי תנועה שיכבידו, בין השאר, על תנועת הח"כים והשרים, אבל לא הגביל את התנועה של רכב כבד במוקדי סיכון.
על פניו, צילומים מזירת התאונה מגלים שקטע הכביש שבו התרחשה התאונה אינו מסומן בהתאם להנחיות הסימון של אתרי עבודה. נכון לאתמול גם לא הוצב שם כל השילוט הדרוש באתרי עבודה.
בשלב מאוחר יותר העבירו אנשי משרד התחבורה את האחריות לקטע שבין צומת להבים לצומת שוקת, שבו התרחשה התאונה, לאחריות חברת כביש 6. זו אמורה הייתה לסיים את העבודות עד לחודש אוגוסט 2014, כמה שנים לאחר מועד הביצוע המקורי, אבל עדיין במהלך השנה שעברה.
בפועל, בשמונה השנים שבהן היא קיימת, הרשות מעולם לא עמדה ביעד הזה. רוב ועדות הבדיקה נמנעו מלהסיק מסקנות שנוגעות לאחריותם של אנשי משרד התחבורה. כמעט אף נוהל או תקנה לא שודרגו עד היום באופן שיצמצם את הסיכוי לתאונות עתידיות.
יצחקי גם "שכח" שהוא אישית, כסמנכ"ל בכיר במשרד, היה אחראי על תחום הרכב (ומתוקף זה על המשאית שהייתה מעורבת בתאונה) והכשרת הנהגים (ומתוקף זה הכשרת הנהגים המעורבים) עוד לפני שמונה כמנכ"ל המשרד.
התרעות פיקוד העורף