גאונות או תחמנות? הכירו את הסוכנים השתולים החדשים של ההסברה

שלישי בערב. לאחר סיור שגרתי ברמאללה, משלחת של כ-30 אנשי חינוך מדנמרק מגיעה לשמוע הרצאה על הסכסוך הישראלי-פלשתיני, הפעם מהצד השני של קלנדיה. אבל מה שנראה כמו ביקור מנומס של סבים וסבתות חביבים הפך עד מהרה להפגנה: "מהי בכלל הזכות שלכם על הארץ הזאת?", שאלו בעוקם את המרצה האומלל. "מי אמר שמגיע לכם להיות כאן?", רשפה בשנאה מורה צעירה עם מוהיקן, "עוד פעם התירוץ עם השואה? נו באמת!". התשובות שניתנו להם, שנשענו על עובדות המעוגנות בספרי ההיסטוריה ובמקורות הארכיאולוגיים, גרמו לפרצי צחוק מזלזלים ולהתלחשויות ארסיות.

לטענת חלקם, אנחנו בכלל צאצאי כוזרים שתפסו טרמפ על הסיפור היהודי העתיק כדי לכבוש את העולם. כמה דנים הפגינו בקיאות מרשימה ב"היסטוריה החדשה" ונופפו בניצחון בספרו של ההיסטוריון הישראלי אילן פפה, המבטל את קיומו של העם היהודי לטובת הנרטיב הפלשתינאי.

"גם הוא יהודי", שלפו את הקלף המנצח. המרצה התפתל וקפא, והאש המתלבה הופנתה כעת בהתנשאות כלפי הסטודנטים הישראלים שנכחו בהרצאה: "אז גם אתכם לימדו את השקרים האלה בבית הספר?". אכן, תמונות קשות.

"אין דבר מתסכל יותר מאנשים שאין להם שמץ בהיסטוריה ולכן מאמצים את הנרטיב השקרי", מוסיף הרמלין. "מבחינה פסיכולוגית, הם תמיד יאמינו למה שתפס אותם ראשון. כל מה שילמדו אותם אחר כך, יעמוד בהשוואה לאותן עובדות לכאורה. אם הם היו מתחילים את הסיור שלהם איתנו, היינו יכולים לתת להם את הידע ואף אחד לא היה מצליח למכור להם שקרים".

לשם עבודתם הפגיש אותם הרמלין עם אישים רבים - בהם נכדו של זאב ז'בוטינסקי, ד"ר מרדכי קידר, ד"ר עינת וילף, חברי כנסת, מומחי מדיה ותקשורת ודוברים מהמגזר הערבי. הרמלין קורא לזה "דיפלומטיה ציבורית". לצורך כך הוא הקים לפני כשלוש שנים, במסגרת המרכז לדיפלומטיה ציבורית, את המכון להכשרת סוכני הסברה חשאיים, שהכשיר עד עתה קרוב למאה סוכנים ודואג לאתר עבורם משלחות המאורגנות על ידי גופים זרים, כולל אנטי-ישראלים מובהקים.

"היופי בדיפלומטיה ציבורית הוא שהציבור מביא את עצמו, ולא מדיניות של מפלגה כזו או אחרת. אין כאן מקום לתעמולה אלא להביא את החיים שלך, העשייה שלך, הקיום שלך. כל עוד חשוב לך לחיות כאן, אתה יכול להיות סוכן. לאחרונה פנו אלינו חבר'ה מהמגזר הלא יהודי בצפון. דרוזים, בדווים ומוסלמים שאוהבים את המדינה ומעוניינים ללמוד את משימת ההסברה כלפי העולם הערבי. גם הם לומדים איך לענות לשאלות קשות כמו 'האם היהודים הם עם או דת'".

"אני עונה שהעם היהודי הוא קודם כל עם, לאום, ושהתרבות הלאומית שלנו נשענת גם על מסורת דתית".

לאחר שירות במילואים, במלחמת לבנון השנייה, החליט להקדיש את פועלו לנושא ההסברה. במסגרת פועלו החל להיפגש עם צעירים מכל העולם, על חשבונו, ולקדם דרכם סולידריות. האסימון על מידת ההשפעה הגדולה שיש למפגש והיכרות בליתי אמצעית עם ישראלים נפל כאשר בימי המשט הטורקי, בשיא ה"עליהום" של התקשורת הבינלאומית, החליפו כל חברי המשלחת הגרמנית שבדיוק חזרה מביקור בארץ את התמונה שלהם בפייסבוק לדגל ישראל. הוא החליט לפרוש מכל תפקידיו הפוליטיים לדירת הרווקים השכורה שלו ברמת גן ולהקים את המרכז לדיפלומטיה ציבורית.

"אולי, אבל אחרי תקופה מסוימת הרגשתי מוגבל למטריה הפוליטית. הרגשתי צורך לעשות משהו גדול יותר. היה חשוב לי לתת מענה לכל הקהלים. הניסיון שלי עם העולם הפוליטי נתן לי יתרון להבין: כמו שבישראל, הנבחרים מושפעים מהלך הרוח של הבוחרים שלהם, כך זה גם במדינות אחרות. שימי לב מתי מתחילים ללחוץ אותנו כאן. זה לא כשיש תמונות קשות בטלוויזיה, אלא כשמנהיגי מדינות אירופה מתחילים לחשוש מהפרות סדר של הבוחרים שלהם. הם נתונים לסחטנות, ולכן הם מפחדים ממה שקורה כאן. לא מעניין אותם מה נכון ומי צודק. לכן, הרעיון היה לעשות מיפוי של דרג הביניים, כדי להשפיע עליהם. כשמתקבלת החלטה בארגון גג של סטודנטים היא עולה להצבעה בפרלמנט. כך הצלחנו להעביר דרך הסטודנטים החלטה המתנגדת לחרם על מפעלים באיו"ש".