בשנים האחרונות, עם התקדמות חקר השואה אל מחוזות חדשים ולצד העיסוק ההולך וגובר בה בקרב כלל חלקי החברה בישראל, ראוי להצביע על רידוד ושיטוח השיח הציבורי בהקשר אליו. לצערי, רוב רובו של השיח כיום, מתמצה בזוועות השואה ובלקח שעלינו ללמוד ממנה.
חשובה ככל שתהיה הידיעה על ההשמדה המאסיבית ועל זוועות הרייך השלישי, לוקה התמונה בחסר הולך וגובר של חיי היהודים באירופה ערב המלחמה. מיותר לציין, שחשוב לזכור ולהזכיר את מאורעות השואה ולהפיק ממנה את הלקחים הנדרשים לנו כעם. אך גודל האובדן והאבדון מתגמד, ללא הכרת התרבות הענפה שנגדעה והכרת חיי היהודים לפני פרוץ המלחמה.
להוציא מעגלים של השיח האקדמי בישראל ומעגלים נוספים הולכים וקטנים, הולך ונשחק בהתמדה, זכרם של הקורבנות כאנשים בשר ודם, אשר חיו חיים מלאים ועשירים ערב השואה. משלחות הנוער לפולין עוסקות בכך מעט מדי וכן השיח הציבורי לוקה בחוסר משווע בעניין. אין ספק כי המשלחות למחנות, נושאות בחובן מסר חינוכי מן המעלה הראשונה, אך לצערי, בשנים האחרונות, נדמה כי חסרונות המפעל הזה, עולים על יתרונותיו, כשחלקים גדלים והולכים, של הנוער הישראלי נוהרים לשם בהמוניהם ומעבר לידע אליו הם נחשפים אודות ההשמדה השיטתית, חסר הבסיס הנרחב להבנתה של אותה יהדות שנכחדה כלא הייתה.
אלף שנות תרבות יהודית ענפה ומסורגת נכחדו ובאו אל קיצן עם השתלטות החיה הנאצית על אירופה. אלף שנות תרבות, אשר השפיעו לא רק על העם היהודי כולו, אלא גם ולא פחות על התרבות הכללית בעולם שעד 1939. לצד זיכרון הזוועות שהתרחשו בגטאות, בבורות הירי ובמחנות הריכוז וההשמדה, אנו מצווים לא פחות לזכור ולהזכיר את אותה תרבות יחידנית, אשר באה אל קיצה המוחלט עם בוא השואה. הערכים העומדים בבסיסה של יהדות זו והיו יסוד מוסד בהוויתה, כמו למדנות, ערבות הדדית ועזרה לזולת, אהבת אדם ותיקון עולם הינם נדבך מרכזי להבנת והנחלת זיכרון השואה לדורות הבאים. ככל שנרבה לדבר בהם, לזכור ולהזכיר אותם, נזכה להבין עמוק יותר וטוב יותר את גודל האובדן ואם נשכיל לקיים בקרבנו ולו מעט מצוואתם התרבותית- רוחנית של הנספים, אולי אף נהיה ראויים יותר לזכרם.
התרעות פיקוד העורף