גיבור שלי: יתומי צוק איתן כותבים מכתבים לאב שהלך לקרב ולא שב

שמונה חודשים אחרי הלחימה בעזה, ילדי הנופלים מביעים על הכתב את הגעגועים העזים, את הקושי בלכתו של האבא ואת החלל הגדול שהותיר

משה כהן צילום: מעריב אונליין
היות בנייסאן, בתו של רס״ב קסהון בנייסאן, עם ראש הממשלה
היות בנייסאן, בתו של רס״ב קסהון בנייסאן, עם ראש הממשלה | צילום: ארגון אלמנות ויתומי צה"ל
2
גלריה

שמונה חודשים אחרי מבצע צוק איתן, כותבים היתומים מכתבים לאבא שהלך לקרב ולא שב. המכתבים והשירים יפורסמו ב׳"געגועים", חוברת ההנצחה השנתית של ארגון אלמנות ויתומי צה"ל

לאבא היקר קשה לתפוס את זה

וגם למה לא אמרת לי "ביי" לפני שאתה הלכת? ואני יודעת שאתה לא חזרת בשלום ואני חשבתי שתחזור.

אני יודעת שאני אעשה בדיוק כמו שרצית, אבא. אוהבת, היות וכל משפחת בנייסאן.

תמיד תישאר נצור בלבי, אני לא יכול לתאר את מה שאתה היית בשבילי.

אתה נהרגת תוך כדי עזרה לזולת, כמו שאתה תמיד עזרת לכולם. נהרגת תוך הגנה על היישוב שלך ועל כל מדינת ישראל.

היית בן אדם מצחיק שתמיד יש לו מה לומר. אתה הצגת אותי בפני כולם בתור הסגן שלך, ואני גאה שחשבת ככה. אתה כינית אותי "שר החוץ של הבית", אבל הלוואי שהייתי רק מגיע לרגלי הכבוד וההערצה שלי ושל כולם כלפיך.

סיפרו לי שאתה נהרגת עם חיוך על הפנים, כמו שהיה לך תמיד, גם ברגעים הכי מרים. היית בן אדם טוב ומיוחד שחייו נגזלו ממנו בגלל אויב ארור וחסר רחמים. יש לי חור ענק בלב!

אני מקווה שאי פעם אהיה כמוך עם כל הידע, הכוח והשליטה בכל דבר, עם כל האהבה וההערצה.

אבא

אני עומדת פה עם החולצה שהבאת לי, החולצה שכל כך התגאית בה, ואין לי מה לומר. כל הגוף קפוא, המילים לא יוצאות מהפה ורק הדמעות שמציפות את הפנים, העצב שעוטף את הלב, המחשבה עליך.

החלל הריק שהשארת בבית, בחדר שלך, על המיטה שלך, בכל מקום שביקרת, בלב של כולנו. אני יודעת שעכשיו אתה מסתכל מלמעלה ורואה את הכל. אנחנו יודעים שזה לא מה שביקשת. אתה היית צנוע, הסתפקת במועט, לא דרשת הרבה. זה המעט שיכולנו לעשות בשבילך אחרי כל המעשים הטובים שאתה עשית בשבילנו, בשביל החברים שלך, בשביל המשפחה שלך, בשבילי. אי אפשר לתאר את ההרגשה עכשיו. אתה רואה את הכל מלמעלה ואני יודעת שאתה רק רוצה שנהיה מאושרים עכשיו. אתה גיבור אמיתי, אתה חזק, אלוף, הסיבה שלי לגאווה גם ברגעים כאלה. אני מסתכלת על התמונות שלנו ביחד, מאז שאני קטנה ועד עכשיו. איך גדלתי, כמעט בת 12. רק רציתי לחגוג את בת־המצווה שלי איתך, שנהיה משפחה מאושרת.

אנשים שואלים אותי איך אני מרגישה ואני עונה: "בסדר", אבל אני לא בסדר ואני אף פעם לא אהיה בסדר. זה חור שתמיד יישאר בלב והוא כל הזמן רק יגדל ויגדל.

אני יודעת שאתה רוצה שנהיה אחד בשביל השני, שנהיה כולנו ביחד, זה הכי חשוב עכשיו. נהגת לבקש מאיתנו שכשהדבר הנוראי הזה יקרה, נצא ביחד לאכול ולבלות. שיום אבל יהפוך לשמחה. אף פעם לא נטשת. תמיד היית כשצריך. אני חושבת על אמא. גם היא הייתה במצב שלי פעם. הנעליים שקנית רק לפני כמה ימים ולא הספקת לנעול, הבגדים בארון שלך, כל כך הרבה דברים שלא הספקת.

מכל ילדיך, זכיתי להכיר אותך הכי פחות. אתה תמיד תישאר בראש שלי, בלב שלי, בכל הגוף שלי. אוהבת אותך

Forever & Always

בתך הצעירה נטע.

אבא יקר שלי החיוך שלך צרוב בזיכרוני ואני רוצה אותך איתי אבל זה לא אפשרי

אבא יקר שלי

הלוואי והייתי יכולה להחזיר את הזמן לאחור הלוואי והיית יכול לחיי לחזור אבל זה לא אפשרי.

הייתי רוצה להגיד לך כמה אותך אני אוהבת, הייתי רוצה להזהיר אותך לקרב לא ללכת, אבל לי לא תקשיב, כי אתה רוצה את השלום

להשיב.

זיכרונות צפים בי בכל רגע ביום, אתה צף בכל מקום, אפילו בחלום. חבל שלא הספקתי להגיד לך שלום.

אבא גיבור על כולם אוהבת אותך הכי בעולם ואני כותבת את השיר הזה היום כי לא הספקתי להגיד לך שלום אבא שלי גיבור.


אבא יקר שלנו

איך מסכמים בכמה מילים על אבא כל כך גדול, עצום ומלא כוח. אבא, כבר חודש שאתה לא איתנו. ליווינו אותך בפציעתך. ראינו אותך נאבק עד כלות ואז נפרדנו מגופך, אך לא מנוכחותך. ואז, כשקרה הגרוע מכל, הצטרפנו למשפחת השכול, ללא בחירה אבל עם אמונה גדולה שזה רצון האל. בחרנו להתמודד על פי מורשתך. לא השארת לי מקום להתלבטות איך זה לחיות בלי אבא. אפילו בלעדיך ובלי לשוחח איתך אני יודעת כיצד היית רוצה שנחיה. לא הרבית בדיבורים, לדבר זה הצד החזק של אמא. אבל כשדיברת, היית ברור, ממוקד, חזק ובעל מסר מעבר לסיטואציה עצמה - עם תובנות לעתיד. בחרנו לצלוח את הניסיון הקשה, בחרנו להתמקד בחוזקות. לא לשקוע, להקפיד להיות תמיד עם הראש למעלה. לשמור על חיוך גם כשקשה ותמיד לחיות מתוך הכרת הטוב גם ברגעים שהלב כואב ופצוע. אמא תמיד חוזרת ואומרת שאשרינו שזכינו לחיות בצלך. אבא, לא היית הרבה בבית, אבל היית תמיד נוכח. לא מגיעות לי נקודות על שאבא שלי לא בבית, אלא נקודות חובה שאפילו שהוא לא פה, אני חייבת לעמול, להשקיע, לחלוק, לתת ולהרבות בעשייה לעצמי ובכלל. אבא הלכת, אבל גם נשארת בדברים הקטנים וגם בדברים העצומים. השארת לנו שליחים רבים שממלאים אותנו, עוטפים, מחזקים ומזכירים לנו מי היית, מה השקעת וכמה זכינו שאנו ילדיך.

אבא, הגעגוע גובר, הדרך ארוכה, אבל מאוד ברורה לי, לאמא, לאחים ולחברים.

מבטיחה להמשיך לשאוב כוח, להמשיך מורשתך, שהיא נר לרגלינו. לממש את השליחות שלי לחיות חיים משמעותיים. לשמור על אמא, יוסיאל, מאור ועמיעד. יחד נצלח את הדרך, מבטיחה שתתגאה בנו מלמעלה. בטוחה שתשמור עלינו ותאיר לנו את הדרך. אבא שלי, שתישאר שלי לעד. לא חשוב היכן אתה, יודעת שאתה לצדי.

כולי גאווה להיות בתך. תמשיך ללוות אותנו. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים. אוהבת, הלל.

תגיות:
צוק איתן
/
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף