נלחמות על מקומן: המאבק הקשה של נכות צה"ל על הכרה וטיפול

הנכות של קורן (59, גרושה, אם לשלושה, מהרצליה) השפיעה, בסופו של דבר, לא רק על מצבה האישי והנפשי, אלא גם על עיסוקה. קורן, ד"ר לסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן, החליטה לחקור את נושא מצבן של נכות צה"ל הקרוב ללבה. “אחרי התאונה לא באמת הבנתי מה קרה לי", היא מספרת. “שמתי לב שאין לי את הזיכרון שהיה לי, יכולת הקריאה והריכוז נפגמו. היו לי כאבי ראש עזים ופחד נוראי מלנהוג או מלראות משאית לידי. התופעות הללו מלוות אותי גם כיום בדרגות שונות. הצלקות בפנים היו מאוד לא נעימות בלשון המעטה. בחור אחד ששירת איתי אמר לי ‘וואו, איזה צלקות, תצטרכי הרבה כסף כדי להתחתן'".

“למרות הצלקות, מצאתי מהר בן זוג. התחתנתי בגיל 20, הייתי כבר אמא בגיל 21. אבל שנים רבות לא עבדתי ולא עזרתי בעול הפרנסה, כי לא הייתי מסוגלת לעשות גם וגם. גם להיות אמא וגם לבנות קריירה. נכון שהרבה נשים לא עושות את שני הדברים האלה במקביל, אבל תלוי מה הסיבה לכך. אצלי זה היה בגלל המצב שלי. הרגשתי מבוכה, הרגשתי נחותה. הרבה שנים גם לא נהגתי. כדי לקחת את הילדים לרופא ולחוגים, הייתי צריכה שמישהו יסיע אותי. בגיל 30 הבנתי שאין מנוס, שאני צריכה 'פיזיותרפיה למוח' והתחלתי ללמוד".

אחד הממצאים המעניינים של קורן נוגע לאחוז הנשים הנכות, הרווקות והגרושות, בהשוואה לגברים נכי צה"ל. "מצאתי שבקרב נכות צה"ל שהשתתפו במחקר, אחוז הנשים הרווקות או הגרושות היה הרבה יותר גבוה מאשר אחוז הגברים הנכים", היא מספרת. "פרופ' רחל דקל, שאספה נתונים על כלל נכות צה"ל, מצאה נתונים דומים, והאחוזים היו כ–60% נשים נשואות לעומת כ–80% גברים נשואים. זהו פער מאוד משמעותי".

“נכת צה"ל היא לא אטרקטיבית בעיני גבר ממוצע, כי היא שווה פחות בחברה, והמוגבלויות שלה הרבה פעמים גם לא מאפשרות לה לנהל חיי זוגיות נורמטיביים. מעטים הגברים שירצו להסתובב בחוץ עם אישה בכיסא גלגלים, או אישה עם נכות אחרת נראית לעין. לעומת זאת, כל גבר נכה צה"ל הוא מאוד סקסי בעיני אישה, כי הוא גיבור ישראל, ויש לו גם ביטחון כלכלי ויוקרה חברתית".

“דווקא במקרה שלהן, העובדה שהן מקבלות קצבאות, הרבה פעמים יוצרת מצב שהן מנוצלות על ידי בני הזוג שלהן. סוגיה ספציפית זו של ניצול אומנם לא נבדקה במחקר, אבל משיחות רבות שניהלתי עם נכות צה"ל שמעתי סיפורים על כך שאם מישהי כבר מתחתנת, ואם יש לה קצבה טובה, אז בעלה יהיה איתה, אבל עלולה להיות אלימות מצדו כלפיה. ואילו היא תשתוק רק כדי שהוא לא יעזוב וכדי שלא תישאר לבד. או שבמהלך גירושים הבעל מאיים לקחת את הילדים, אם היא לא תיתן לו הרבה כסף. יש ניצול כלכלי, לפעמים אלימות פיזית, ופעמים רבות אלימות מילולית גם בחיי הנישואים וגם בגירושים. למשל, אשה בסביבות גיל 40, עם פציעה קשה פיזית וקוגנטיבית, סיפרה לי שבעלה מתעלל בה פיזית ונפשית, ושהיא לא מוכנה לנקוט שום צעד, כי היא לא רוצה להיות לבד. היא פשוט בוכה וממשיכה לסבול עד היום".

“נכון, יש הרבה נשים שסובלות מאלימות בחיי הזוגיות שלהן, אבל הנכות מוסיפה דרגת קושי נוספת לאישה. הנכות עצמה היא חיסרון. לאישה בריאה יש חיסרון מגדרי בהיותה אישה, זאת אומרת בהיותה חלק מקבוצת מיעוט; ואילו לאישה הנכה יש שני חסרונות. היא גם אישה, אבל היא גם נכה. כלומר הבעיתיות שלה היא כפולה".

“למשל, כשאני מלמדת, אני צריכה הרבה שליטה מול הכיתה, וזה דורש ממני מאמצים כבירים. כשאני יוצאת מהשיעור, אני סחוטה, לא מסוגלת לעשות שום דבר אחר. ידוע כבר שחוסר בריאות נפשית לא מיטיב עם הבריאות הפיזית שלנו. ואם הבריאות שלנו פחות טובה, אנחנו גם מחזיקות מעמד פחות זמן".

לעומת כל הנתונים הלא מעודדים שקורן הציגה עד כה, נמצא גם נתון אחד, אופטימי יותר, הקשור בסוגיית תעסוקת נשים נכות צה"ל. “מנתוניה של פרופ' דקל עולה כי מתוך כלל נכות צה"ל באחוזי נכות עד 49%, שיעור הנשים העובדות הוא 73%. זאת לעומת 56% גברים נכי צה"ל במצב נכות דומה", היא מספרת. “בעבודת הדוקטורט שלי מצאתי הבדלים דומים, והסברתי זאת בכך שאנחנו כל הזמן רוצות להוכיח שאנחנו שוות, ושאנחנו מצליחות לעשות דברים כמו כל אחד אחר. עם זאת, פרופ' דקל מצאה שגברים נכי צה"ל עם אחוזי נכות הגבוהים יותר מ–50%, עובדים יותר מהנשים".

“לדעתי, המצב הפיזי של אישה בנכויות גבוהות יותר, הוא קשה יותר, אבל אין הסבר מדויק לכל מה שאני אומרת. אני טוענת שאנחנו רק בתחילת הדרך וצריך להמשיך לחקור בצורה יסודית, כדי לתת תמונה רחבה יותר על מצבן של הנשים, וכך גם הרשויות יוכלו לסייע בצורה נכונה ויעילה יותר. למשל, לא חקרנו עוד את נושא המשפחות של האישה הנכה, מה מקומה של המשפחה אצל האישה הזאת. אצל הגברים נושא זה כן נחקר. יש מחקר רחב וגדול מאוד בכל מיני היבטים. לגבי נכת צה"ל רק התחלנו לחקור, וגם זה בקושי".

"שהן מרגישות תמיד בצד, שאף אחד לא מתייחס אליהן. כמעט לכולן הייתה גם התחושה של בושה, תחושה שאנחנו לא שוות".

"על כך שנשים תמיד נמצאות אחרי הגברים, ושאין התייחסות מגדרית נאותה. רואים את זה גם באופן כללי בחברה בכלל".

"שנשים צעירות ימשיכו להיות פטריוטיות, שידרשו באסרטיביות את התפקיד שמגיע להן, ואם חס וחלילה הן נפצעות במסגרת השירות הצבאי, שהן ידעו לדרוש מאגף השיקום את הזכויות שלהן. שמשרד הביטחון יהיה נגיש לנשים, ושבעת הצורך גם יתייחסו אליהן מגדרית. גברים נכי צה"ל זוכים להילה של גיבורים בחברה שלנו לעומת נשים שנשכחות. נכות צה"ל זה הבייבי שלי, זו אחת המטרות שלי בחיים. החלטתי שהחברה חייבת לדעת שגם אנחנו קיימות בשטח".

"בנוסף, ערך אגף השיקום בחינה מקיפה של דרכי הטיפול בנשים נכות, קבע נוהלי טיפול ייחודיים, לרבות טיפולי פוריות עד שלב הכניסה להריון, וכן טיפולים ומעקב רפואי על פי הנדרש עד ללידה"