אמרו עליהם שהם שמאלנים קיצונים, שהם לא מבינים שום דבר בכלכלה ושהם עוצרים את הקדמה, אבל מבט על כמה ממובילי מחאת הגז מגלה סטודנטים צעירים בעלי מודעות פוליטית, שבאמצע המסלול הרגיל של צבא־לימודים־עבודה־מילואים הצטרפו למאבק שהשתלט על כל רגע פנוי מחייהם.
אף על פי שכולם פעילים היום בתא של הארגון האקטיביסטי "מגמה ירוקה", המאבק בעיניהם הוא לא רק סביבתי, אלא לטענתם מדובר במאבק החברתי החשוב ביותר שהתנהל בשנים האחרונות. לכן זה שנה ארבעת הפעילים המרואיינים בכתבה מוותרים לדבריהם על החיים הפרטיים ועל התחביבים כדי להיאבק במתווה הגז באמצעות למידת החומר, ארגון הפגנות, מעקב אחרי נתוני החברות, השגת חוות דעת מכלכלנים וממומחים ברחבי העולם, הבערת הרשתות החברתיות ומתן ראיונות לתקשורת. בין שותפיהם למחאת הגז ניתן למנות, בין היתר, את העמותה לכלכלה בת קיימא, הפורום הישראלי לאנרגיה, התנועה לאיכות השלטון, הפורום המשפטי למען ארץ ישראל ועוד.
"הכל התחיל מהרצאה של פרופסור ששינסקי באוניברסיטה", מספר עילי אברמוביץ', 26, ממובילי המחאה מטעם "מגמה ירוקה", סטודנט למתמטיקה, כלכלה ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב ותושב תל אביב. "התווכחתי עם ששינסקי במהלך ההרצאה, ובחוץ פגשתי פעילים של תא 'מגמה ירוקה' באוניברסיטה. יומיים אחרי כבר מצאתי את עצמי עם מגפונים ושלטים בהפגנה מול הבית של סילבן שלום".
"אני הצטרפתי למאבק ב־2013, אז ההפגנות היו יותר הפגנות של תסכול וזעם שלא ידענו איך לתעל", מספרת גלי פרוינד, 24, גם היא ממובילי המחאה מטעם "מגמה ירוקה", סטודנטית לכלכלה וצרפתית באוניברסיטת תל אביב ותושבת תל אביב. "היום אנחנו יודעים יותר, וכבר שנה שאנחנו עובדים ברצף על המאבק מול מתווה הגז המוצע".
"במסגרת הלימודים אמרו לנו להתחיל לקרוא מוספים כלכליים, להתחיל להתעמק בכלכלה הישראלית והעולמית", מספר עומרי בללי, 26, ראש תא "מגמה ירוקה" באוניברסיטת תל אביב ומנהל המחאה מטעם הארגון, סטודנט לכלכלה וחשבונאות באוניברסיטה ותושב פתח תקווה. "התחלתי לקרוא והרגשתי שאני נשרף מפנים. נחשפתי למציאות אחרת מהמציאות היומיומית שלי - של תספורות ענק, טייקונים, עסקאות שנחתמות בין מקורבים - זה הכניס אותי לדיכאון והחלטתי שאני חייב לתעל את התחושות שלי לפעולה".
הראיון עם בללי נערך במהלך שירות מילואים קרבי שהוא מבצע בבקעת הירדן. "שחררו אותי באישור מיוחד להפגנה", הוא מספר. "לא הייתי סולח לעצמי אם לא הייתי מגיע. זה הזמן עכשיו לקום ולהיאבק, אין לנו הזדמנות אחרת".
"בילדותי התגוררנו בדרום תל אביב, אז לא הבנתי שעוני הוא משהו חריג", מספרת אור לוסטינגר, 27, דוברת תא "מגמה ירוקה" באוניברסיטת תל אביב, שסיימה השנה לימודי מדעי המדינה ומתגוררת בשוהם. "למדתי בשכונת התקווה וזה היה נראה לי נורמלי. היום המשפחה שלי במצב טוב יותר ואני מרגישה צורך לתת, להתנדב. בגלל זה בחרתי להצטרף לעשייה חברתית. המאבק הזה בעיני הוא לא מאבק סביבתי, אלא קודם כל מאבק חברתי. הפעילות שלי התחילה מפעילות פעם בשבוע, אבל היום היא בולעת את כל הזמן שלי. חברים, ספורט, משפחה, הכל מחכה".
אברמוביץ': "להפך, הוא מאוד מדאיג אותי. הוא חושף פרצות של הון־שלטון ועוולות בכל התחומים. המתווה הזה לא יביא לחלוקה צודקת של משאבים ולא יבטיח את החיים שלנו כאן בדורות הקרובים. רק מחיר גז נמוך יבטיח מחירי חשמל ותחבורה זולים יותר”.
"אפשר להוריד את מחיר הגז ועדיין לשמור את ישראל אטרקטיבית למשקיעים”.
בללי: "בעיני הססמה 'ימין ושמאל מפרקים את המונופול' היא הססמה הנכונה ביותר במאבק. בהפגנה במוצאי שבת היו דתיים־לאומים, הליכודניקים החדשים וגם הפורום למען ארץ ישראל השלמה ואנשי הבית היהודי. אני שמאלני, אבל זה בהחלט לא מאבק של שמאל”.
פרוינד: "זו מחאה לאומית ולא מפלגתית, לא מדובר כאן בימין או שמאל, זה צריך להיות עניין של כולנו. המאבק מתמקד בשקיפות, שקיפות היא הערך החשוב ביותר בדמוקרטיה. אנחנו חייבים לוודא שהמונופול לא יבוא על חשבון הציבור וזה לא יקרה אם המתווה יתקבל בוועדת ביטחון סגורה. אנחנו רוצים לראות את הדמוקרטיה בפעולה. בחרנו בנציגי ציבור והם צריכים לעבוד עבורנו”.
"הממשלה עוקפת את הממונה על ההגבלים העסקיים ואת החוקים והמנגנון שהיא עצמה הקימה לטובת אנשים שהם חפצים ביקרם. הטענות כאילו הגז יישאר באדמה מגוחכות. הגז כבר זורם זה שלוש שנים. הקידוחים בישראל מהווים 20% מהשווי של חברת נובל אנרג'י העולמית. למישהו נראה שהם יוותרו על נתח כזה גם אם נתח הרווחים שלהם יצטמצם?”.
מהעימותים שפרצו ועוד עלולים לפרוץ עם השוטרים - הפעילים לא חוששים, כמו גם מהשלכות שעלולות להיות לזיהויים כחלק מהנהגת המחאה. "חוויתי אלימות בהפגנות בעבר", אומרת פרוינד, "אבל אני לא מאמינה שהשוטרים רוצים להיות אלימים, לתחושתי זה מוצא אחרון. אני מאוד משתדלת לא להיקלע לעימותים אלימים. אם אני מרגישה שמשהו כזה עומד לקרות, אני משתדלת ללכת אחורה”.
המאבק החברתי שהם מובילים גובה מהם, לטענתם, מחיר אישי לא פשוט. "אם היית שואלת אותי לפני שנה, לא הייתי מאמין שזה מה שאעשה", אומר אברמוביץ'. "המאבק משתלט על החיים הפרטיים - קשה מאוד ללמוד במקביל, לשמר זוגיות, לעבוד, אבל אני מוכן לספוג את הפגיעה כי אני מאמין שזה הזמן להשפיע. המתווה עדיין לא אושר, החוזים לא נחתמו".
התרעות פיקוד העורף