"בליל קרב ברעום אש מזנקת, בין אנשי הפלוגה קול עבר: העמדה הקדמית מנותקת, מלאי תחמושת אזל בה מכבר. אז הרגיש אליפלט כאילו הוא מוכרח את המלאי לחדש, וכיוון שאין אופי במיל לו, הוא זחל כך ישר מול האש" (מתוך השיר "אליפלט". מילים: נתן אלתרמן. לחן: סשה ארגוב).
"זאת לא הפעם הראשונה שלי בחרמון מאז המלחמה, ואני משתדל לעשות את מסלול הקרב ביחד עם המתגייסים הטריים של גולני שלוש פעמים בשנה. הסיבה שהגעתי היא החיילים שלי שנהרגו כאן בין הסלעים. זה לכבודם. הם אלה שהמשיכו בכל מחיר".
"בוודאי. אני מעריך שהייתי מאבד פחות חיילים, כי היינו מגיעים אל הסורים מאחור. התמונה הייתה יכולה להשתנות גם אם בידי גולני היו תצלומי אוויר, שבהם נראו מספר עמדות סוריות מסביב ל'ישראלי'. רק לאחר המלחמה נודע לי על התצלומים, אבל אלינו הם לא הגיעו משום מה".
"אני לא חי אותה. אני עומד בפני החיילים כדי שידעו עד כמה אפיינה הדבקות במשימה את החיילים שלי".
"כאב, ובעיקר אחריות על החיים של הלוחמים שנהרגו".
“לעולם אסור לנו לנוח על זרי הדפנה, ואני מאמין שצה”ל למד את הלקח. טעות עושים פעם אחת, ומי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין”.
התרעות פיקוד העורף