חוסר האונים, אי הידיעה והפחד המשתק מפני הפיגוע הבא הכפילו כתקופה האחרונה את מספר הפונים למרכזי הסיוע נפשי. ישראלים רבים מדווחים בימים אלה על תחושות חרדה, אימה, כעס ושנאה, בעיקר לנוכח האופי הלא צפוי של פיגועי הדקירה.
בכל מוקדי הסיוע מדווחים על עלייה מורגשת במספר הפניות של אזרחים. את עליית סף המתח והפחד תולים אנשי המקצוע בכמה גורמים ובהם הקושי של מערכת הביטחון להתמודד עם גל הטרור, פרסום הצילומים הקשים מזירות הפיגועים ופרופיל המפגעים - צעירים ובודדים שקשה לצפות מבעוד מועד".
לדברי סלע, אל המוקד פונים הורים, חיילים, צעירים וקשישים ולכל אוכלוסייה מאפייני מצוקה אחרים. "יש מי שמתקשרים ממש סביב הפיגועים כשזה תופס אותם באותו רגע, והם מביעים חוסר אונים ופחד. לא מדובר רק בעדי ראייה שנכחו בזירה אלא גם באנשים שנחשפו לתמונות ולסרטוני הפיגועים", היא מספרת.
את הניסיון שצברו בנט"ל תרגמו אנשי המקצוע לכלל ברזל אחד: "חייבים לדבר על המצוקה עם מישהו ולא להישאר עם זה לבד. אנחנו נותנים למשל לגיטימציה לאנשים שאומרים כי הם חושבים שהשתגעו, אבל חייבים לשמוע ממישהו שהמציאות היא זו שהשתגעה. התקף חרדה מלווה בסימפטומים פיזיולוגיים קשים ומי שחווה את זה לא מבין מה קורה לו. אז חשוב לדבר גם כדי להבין שבמקרים כאלה הגוף ׳מדבר׳ את המצוקה הנפשית", מסבירה סלע.
לדבריו, "קוראים לזה בפסיכולוגיה ׳אקטינג אאוט׳. כלומר, אדם מוציא לפועל את הפחדים שלו. אנחנו רואים גם את החברה הישראלית וגם את זו הפלסטינית טובעות בשנאת האחר בגלל מעגל דמים של עשרות שנים שמייצר גם הוא מעגל של אלימות וחוזר חלילה. כך שחלק בלתי נפרד מהתמודדות של חברה עם טראומה הוא גם דרךהחינוך. עדיף להכיר בחששות ובחולשות ולפנות לעזרה מאשר להחצין את השנאה כלפי הגורם המאיים".
התרעות פיקוד העורף