בתחנה המרכזית בבאר שבע עוברים מדי יום רבבות בני אדם, בהם חיילות וחיילים רבים. בעבר אובטחה התחנה בצורה מינימליסטית, אבל בעקבות הפיגוע שהתרחש במתחם בספטמבר 2005, הוחלט על גידור התחנה והפיכתה לסטרילית. באפריל 2008 פורקה יחידת "מגן" לאבטחת התחבורה הציבורית, והאחריות על הנושא הוטלה על המשטרה, שדרשה מ"אגד" להציב מאבטחים על חשבונה בתחנה בבירת הנגב, כתנאי לקבלת רישיון עסק. קודם לכן היה המתחם מופקר לכל מפגע במשך כחודש וחצי.
לבסוף נמצא פתרון למשבר האבטחה, ובשנים האחרונות ניתן לצפות בשומרים בכניסות השונות לתחנה. אולם בשבוע שעבר כתב העיתון נכנס בצהרי היום עם מזוודה למתחם דרך הכניסה הראשית, ללא כל בחינה של המאבטח, אפילו לא באמצעות מגנומטר. כמוהו נכנסו באופן חופשי לתחנה מספר לא מועט של עוברי אורח, עם תיקים, בלי שיעברו כל בדיקה. כשיצא נציג העיתון מהמתחם, טען עובר אורח בפני אנשיו שהמאבטח בוחן רק חלק מהמבקשים להיכנס לתחנה, ומאפשר את כניסתם של האחרים.
ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: "נושא אבטחת התחבורה הציבורית, כולל אבטחת התחנות המרכזיות, נמצא באחריות משטרת ישראל".
ממרחב הנגב במשטרה נמסר בתגובה: "מבחינת משטרת ישראל, התחנה המרכזית היא גוף מונחה המקבל ממשטרת ישראל הנחיות, סיוע, הדרכות והתראות במקרה הצורך. האחריות בפועל על המאבטחים בתחנה היא של מנהל התחנה וקב"ט התחנה".
פריאל אטיאס, מנכ"ל חברת "נצבא החזקות 1995", המפעילה את התחנה המרכזית בבאר שבע, מסר בתגובה: "אנו פועלים לפי שיטת האבטחה המאושרת והמקובלת, והאנשים נבדקים בהתאם לסימנים מחשידים, ולא באופן שיטתי".
מבית החולים נמסר בתגובה: המוסד "פועל בהתאם למדיניות ולהנחיות של משטרת ישראל, ומתבסס על המשאב האנושי המיומן, מערכות טכנולוגיות, פיקוח ובקרה. חלק מתהליך הבדיקה מתבסס גם על מודיעין ועל סימנים מחשידים. בימים אלה ניתן דגש על הגברת הבידוק, הן בכניסות לבית החולים והן בקרב העובדים".
מאוניברסיטת בן־גוריון נמסר בתגובה: "מחלקת הביטחון של האוניברסיטה מבצעת בידוק בשערי האוניברסיטה בהתאם להנחיות המשטרה ובכפוף להן. הבידוק מבוצע תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים שונים, בידי בודקים ביטחוניים בעלי הכשרה מתאימה, ותוך הפעלת שיקול דעת מקצועי ורלוונטי".
בשעת אחר הצהריים הגיע צוות ממערכת העיתון ברכב לכניסה לקניון הנגב. המאבטח במקום ביצע בדיקה של תא המטען, ואפשר את כניסת הרכב על נוסעיו. הצוות המשיך בבדיקתו ובחן את ערנותו של המאבטח בכניסה לקניון מקומה מינוס 1. המאבטח בכניסה בדק הן את אנשי הצוות והן את ציודם.
בכניסה לסניף הדואר המרכזי בשדרות רגר, התבקש בשעת אחר הצהריים, כתב העיתון לפתוח לבדיקה ויזואלית את התיק שנשא, ומיד לאחר מכן הותרה כניסתו למתחם. לא התבצעה בדיקה גופנית משמעותית.
שעת ערב, הקניון הומה אדם ונראה שיש יותר מאבטחים מהרגיל. כתב העיתון מגיע ברכבו לחניון התת־קרקעי של הקניון ונעצר על ידי השומר, שמסתפק בברכה מנומסת. אנחנו כבר בתוך החניון, ומשם הדרך לקניון עצמו היא קצרה מאוד ונטולת בדיקה ביטחונית. החלטנו לבדוק מה יקרה אם ניכנס רגלית לקניון, עם אותה שקית ובה קופסת קרטון אטומה עם הכיתוב "פצצת דמה". תחילה עשינו זאת בשער עופר של הקניון; ניגשנו בטבעיות לשומר והושטנו לו את השקית לבדיקה. "כנס, אחי", אמר השומר בעודו מניח את ידו מתחת לשקית, ובזאת מסתיימת הבדיקה. השומר לא מבקש לבדוק מה יש בשקית, לא מוציא את הקופסה ממנה, לא מבקש לפתוח אותה. יד שמדמה מגנומטר, זה די והותר. על מנת שלא להכליל ולהצביע על עבודה לקויה של שומר אחד כנהלי אבטחה בקניון, עשינו אותו הדבר גם בשער להב. הבדיקה היא אותה בדיקה, הגילויים חמורים יותר. לאחר שסיימנו לשוטט בקניון עם "פצצת הדמה", בתצפית שלנו מבחוץ גילינו, לדוגמה, אישה שבאה עם תיק גב ענק ומעבירה אותו מהצד שלא דרך גלאי המתכות. השומר אפילו לא פתח את התיק, ואף עזר לאישה להרים אותו בחזרה. במשך תצפית של חמש דקות בלבד, הבנו שהאישה לא לבד, וזהו אופן הבדיקה בקניון "הגדול במזרח התיכון". בתוך הקניון מצאנו את שלי קרפל, בת 18 מבאר שבע, שאמרה: "המצב הביטחוני רע מאוד, אני לא מרגישה בטוחה בבאר שבע בכלל. אני מוותרת על יציאות לכל מיני מקומות, לא מסתובבת בתחנה המרכזית ובמקומות ציבוריים בשעות שהן לא שעות. אני מונעת זאת מעצמי כי אני פוחדת על חיי ומקווה שזה ייגמר בקרוב".
מהגרנד קניון נמסר בתגובה: "הנהלת הגרנד קניון וחברת האבטחה שלה פועלים לפי כל הוראות הבטיחות והנהלים שאושרו על ידי משטרת ישראל".
אם לומר את האמת, התחקיר של עיתון "שבע", אשר חשף מחדלים קשים בנוגע לאבטחה של מקומות מרכזיים בבאר שבע, ובהם גם התחנה המרכזית, שבה התרחש שלשום בערב הפיגוע, לא בדיוק גילה את אמריקה. התחנה המרכזית היא אחד המקומות ההומים ביותר בבירת הנגב, עם ממוצע של כ־50 אלף איש שעוברים במקום מדי יום. הבעיה היא שכל אחד שעובר בתחנה, נכנס אליה כמעט באין מפריע. כתב עיתון "שבע" אשר הגיע לתחנה עם מזוודה ובה פצצת דמה, נכנס לתחנה מבלי שאפילו התבקש לפתוח את המזוודה כאשר חלף על פניו של המאבטח. כך גם מרבית האזרחים אשר נכנסו למתחם התחנה עם תיקים בגדלים שונים.
גם ללא התחקיר של עיתון "שבע", כל אזרח אשר מגיע לתחנה בתדירות יומית מודע לעניין, ואם כל אזרח מודע לעניין, גם כל מחבל פוטנציאלי לא צריך להיות שרלוק הולמס על מנת לזהות את הפרצה החמורה באבטחה. השאלה היא, היכן הגורמים שאמורים לשמור על ביטחונם של עשרות אלפים האזרחים אשר מבקרים בתחנה?
האבסורד הגדול הוא שעשרות מטרים מהתחנה המרכזית של באר שבע, נמצאת תחנת רכבת באר שבע מרכז, וגם בה עוברים מדי יום עשרות אלפי נוסעים. אך בניגוד לכניסה החופשית למתחם התחנה המרכזית, מי שרוצה להיכנס לתחנת הרכבת, לא רק צריך לעבור בדיקה של מאבטח, אלא חייב לעבור דרך מגנומטר. אם אותו נוסע מגיע לתחנת הרכבת גם עם תיק, הוא מחויב להעביר את התיק דרך מכונת שיקוף.
משום מה, החליט מי שהחליט שבתחנת הרכבת כל נוסע צריך לעבור מעגל אבטחה מעובה, ועשרות מטרים משם, בתחנה המרכזית, נוסעים נכנסים ללא בעיה.
דווקא בימים אלה, של מתיחות ביטחונית מוגברת, התחקיר של "שבע" אמור היה להדליק אורות אדומים אצל הגורמים הרלוונטיים, אך לצערנו הרב, כמו במקרים אחרים, עד שלא נשפך דם ואנשים משלמים בחייהם, הדברים לא משתנים.
מירן שפילברג, עורך עיתון "שבע"
התרעות פיקוד העורף