הסיוט הזה יימשך עוד הרבה זמן?” הטיחה השבוע דנה, סטודנטית באוניברסיטת חיפה, במאבטח שהתנהל באטיות תוך כדי הבדיקות שערך לסטודנטים בכניסה לקמפוס. “ככה זה יותר טוב, תאמיני לי”, אמרה סטודנטית אחרת. “הבדיקות האלה מתישות”, הוסיפה דנה, “והן לא בגללי ולא בגלל החברות שלי, אלא בגלל הטרוריסטים שאוכלים, שותים ולומדים אצלנו, ולקראת סוף היום הם מקנחים בדקירה”.
“אני מרגישה איתה בטוחה”, מסכמת רם, “ואני בחרתי להיות השותפה שלה לחדר. אני ופאטמה חברות מצוינות, והמצב הזה לא יכול לערער את היחסים שלנו”.
“זאת השנה השלישית ללימודים שלי וזאת הפעם הראשונה שראיתי תור ארוך בכניסה לאוניברסיטה”, מספר אור, סטודנט מתל אביב. “בדקו אותי בדומה לבדיקות בכניסה לקניון: פתחו לי את התיק ואפילו שאלו אותי כמה שאלות. יש בזה משהו לא נעים וקצת מביך, אבל אני מבין את החשיבות של הבדיקה וזה נותן תחושת ביטחון. יחד עם זאת, לא נעשו בדיקות בכיסים של אף אחד מהאנשים שהיו בתור, כך שלדעתי, הבדיקה הזאת לא בהכרח תמנע אירוע”.
“גם אני ראיתי סרטים של דאע”ש שמורידים לאזרח אמריקאי את הראש”, טוען מנגד גלעד, סטודנט בן 31. “אז מה, רצתי לעשות את זה? די עם הקשקוש. הכל מתחיל מהבית. השנאה שלנו במקומות מסוימים אליהם היא מהבית, והשנאה שלהם אלינו היא מאותו מקום”.
“מרגישים מתח באוויר”, מודה גם מרצה שמלמד בכיתה מעורבת. “אי אפשר לקיים דיון בנושא אקטואלי בלי שמיד תרגיש את חוסר הנוחות שמשדרת כל קבוצה - יהודים מול ערבים”. לדבריו, לאחר השיעור ניגש אליו סטודנט ערבי וביקש בנימוס: “כל דיון על מה שקורה עכשיו בשטח יכול לגרור תגובות קשות, ולכן עדיף לא לעסוק בזה”.
התרעות פיקוד העורף