בית גדול בעיר מרכזית. בקומת המגורים העליונה חדר לכל משפחה. משפחה, כלומר נשים וילדיהן. כל שתי משפחות חולקות מקלחת ושירותים. הקומה התחתונה מתחלקת למשרדים, לחדרי טיפול ולשטחים לשימוש הנשים והילדים: חדר אוכל, סלון, מטבחים וחדר פעילות. במתחם גן נעים המשמש את הפעוטות ושתי חצרות עם מתקני משחק וציוד לקטנטנים. בשעות אחר הצהריים חדר האוכל מארח פעילות וחוגים עבור הילדים והאמהות.
להגיד לכל אישה שנמצאת במערכת יחסים אלימה: את רואה נורות אדומות? תגדעי את מערכת היחסים עוד בהתחלה כי הדברים רק יידרדרו עם השנים”.
הניסיון המצטבר מלמד שנשים אלו זקוקות לתקופה ארוכה נוספת של עזרה וליווי אחרי שהותן במקלט. “אישה שיוצאת ממקלט לנשים מוכות חווה קושי כלכלי כאשר היא נדרשת לדאוג לפרנסתה ולפרנסת ילדיה, ברוב המקרים ללא מקצוע או ניסיון בעבודה, ללא דירה בבעלותה, ללא תמיכה כלשהי מבני משפחת המוצא”, מסבירה מירי בנשלום־דור, מנהלת מקלט “אישה לאישה”. “רוב הנשים במקלט צמחו במשפחות דלות אמצעים וללא דמי מזונות מספקים. ברוב המקרים דמי מזונות מינימליים משולמים על ידי המוסד לביטוח לאומי, ורבות מהן נאלצות לשלם חובות שנוצרו על ידי בן הזוג ללא ידיעתן או ללא יכולת להתנגד לכך. לרוב הנשים היוצאות מהמקלט חסרות מיומנויות רבות הדרושות לניהול חיים עצמאיים לצד חוסר ביטחון שנבנה במשך שנים של דיכוי.
ממצאי מחקר המעקב הראשון בארץ, שנערך על ידי חוקרות מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר־אילן בשיתוף משרד הרווחה והשירותים החברתיים, מצביעים אף הם על חשיבות רצף השירותים הטיפוליים לאישה גם לאחר תקופתה השהות במקלט. על המחקר הזה מתבסס נייר עמדה שהוגש ליו”ר מרצ וחברת הכנסת זהבה גלאון בחודש יולי האחרון על ידי עמותת “אישה לאישה” ומציע, בין היתר, לקדם הצעת חוק שתעגן בתוכה את הארכת משך השהות בדירות המעבר, התאמתן למגורים לאישה אחת וילדיה ולא לשתי נשים וילדיהן כפי שנהוג היום, התאמת הדירות הללו גם לנשים מהמגזר הערבי והקצאת משאבים ותקנים לשיקום תעסוקתי במסגרת השהות בדירה ולסל טיפולי־חינוכי לילדי הנשים.
“בעולם מתוקן, אישה שסובלת מאלימות לא הייתה אמורה להיות מורחקת מהבית”, מסכימה נוימן. “היא נקרעת ממקום עבודה, היא קורעת את הילדים מכל המוכר ומכל הקשרים שהם יצרו. המדינה מאוד דואגת לכבודם ולחירותם של הגברים האלימים ופחות מכך לכבודן, לחירותן ולאובדן חייהן של נשים נפגעות אלימות. עד שמדינת ישראל תכריז על אפס סובלנות לגברים אלימים ותגובת המשטרה תהיה מיידית ותשלול ממנו את חירותו, זה יישאר המצב”.
“עד שתגיע אותה אישה עם תביעה ייצוגית ותגיד: אתם פוגעים בזכות היסוד שלי. כשמדינה מסמנת קו אדום ברור, כל החברה מתיישרת לפיו. זו בעיה שמצריכה ניתוח, ומדינת ישראל עדיין בשלב הפלסטרים”.